ואל נווארה מאשים בפרץ האלימות את מדיניות "האדמה החרוכה" של האחים המוסלמים, ולא את ממשלת מצרים, ומזהיר שהסכסוך רחוק מסיום.
"שעה שרבים ממנהיגי האחים המוסלמים מסתתרים בבטחה מפני מות הקדושים שתיארו בפואטיות רבה לתומכיהם, אל לנו לצפות שהסכסוך יסתיים בקרוב. גורמים מטעם האחים המוסלמים ברחבי המדינה משתמשים היום במה שעלול להתברר כקלף האחרון שלהם. הם מפיצים כאוס ודוחקים את המדינה למלחמת אזרחים. וכל האמצעים כשרים כדי להשיג את המטרה. הם החלו להשתמש בקלף העדתי כששרפו כנסיות ובתי-ספר מיסיונריים, כשתקפו חנויות ובתים של נוצרים במצרים עילית, וקיוו לפתוח במערכה עדתית רחבת היקף. קלף חשוב לא פחות הוא קריסת הביטחון האישי. לשם השגת מטרה זו, הסתערו בהצלחה האחים המוסלמים ושאר אסלאמיסטים על כמה תחנות משטרה, שחררו עצירים וגנבו כלי נשק. הממשל הגיב בהכרזה על מצב חירום ועל עוצר לילי למשך חודש."
נווארה כותב שהסכסוך אינו מתמקד בהכרח בשאלה "מי ישלוט" במצרים, אלא "במה לשלוט: במדינת מצרים - או במדינת האחים."
זנוביה עאזים קובעת בייאוש שהעימות מתקיים על חשבון שלמותה של מצרים: "המחיר של 'תיקון' הבחירה באחים המוסלמים עלול לעלות במחיר מסוכן וכבד שיסיג את מצרים לאחור. מצרים רבים אמנם רואים בכך את המאבק בין שלמותה של מצרים לבין שלמותם של האחים המוסלמים, אבל כדאי לזכור כי המדינה שאותה הם רוצים לשמר בשלמותה היא אותה מדינה שהמהפכה של 2011 ביקשה לחסל לטובת ממשל אזרחי ודמוקרטי, המבוסס על זכויות האדם ועל חירותו, וכן על שמירת כבודם של כלל אזרחי מצרים."
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
