וושינגטון מדברת הרבה ועושה מעט
בשאר אסד הוכיח כבר מזמן שאין לו קווים אדומים, אבל ארה"ב נכנעת פעם אחר פעם לדחף הבלתי נשלט לדיאלוג עם הנשיא הסורי. ההססנות האמריקאית מעבירה מסר ברור מאוד לישראל בכל הנוגע לגרעין האיראני.
באחד הדיאלוגים המוכרים מהסדרה הקומית "סיינפלד", חוזר ג'ורג' קוסטנזה מביקור אצל הרופא, חרד ומתלונן. "כששאלתי אותו אם זה סרטן, הוא לא נתן לי את תשובת ה'עזוב, שטויות'. זה מה שרציתי לשמוע: 'סרטן? עזוב, שטויות'."
הנה תשובה שרופא אחראי לא ממהר לתת, אך ממשל אובמה מחלק בנדיבות, אם לא במפורש אזי במשתמע, כבר כמה שנים. נשיא סוריה בשאר אסד מאיים, והממשל בשלו: נשק כימי? הוא לא יעז להשתמש בו. נגד אזרחים, נגד ילדים? עזוב, שטויות! שהרי אם יעז, זה יהיה קו אדום. והרי אמריקה שלחה לו "מסרים", ומשום מה גם נדמה היה לה שהוא "מבין" את המסרים הללו.
ורק גופותיהם המצמררות של הילדים המוטלים מתים בטור ארוך מעידות שלא הבין. מעידות ש"עזוב, שטויות" איננה תשובה טובה במזרח התיכון. כשעוזבים זה לא נגמר בשטויות. זה נגמר בטבח.
בסוף שנת 2010 ניצל הנשיא אובמה את פגרת הסנאט כדי למנות שגריר בסוריה, רוברט פורד. מינוי הפגרה התחייב בגלל כמה סנטורים, שהודיעו לשרת החוץ דאז, הילרי קלינטון, כי יתנגדו למינוי בטענה שיש בו משום "פרס" על התנהגות רעה לסוריה של אסד. אבל ממשל אובמה לא השתכנע. לא מדובר בוויתור, אמרו דוברי הממשל, אלא כלי שיאפשר לארה"ב להעביר מסרים לצמרת הסורית ביתר יעילות.
