מבול הביקורות נגד אוזלת ידו של ממשל אובמה לנוכח שפיכות הדמים בסוריה, מזכירה לי שיחה מאלפת שקיימתי לפני שנה בדיוק [13 באוגוסט, 2012] עם הגנרל הקנדי בדימוס, שארל בושאר, שסיים כמה חודשים לפני כן את תפקידו כסגן מפקד נאט"ו. בושאר זכה לשבחים על הובלת מבצע "שחר האודיסיאה" במארס 2011, שהביא לנפילתו של משטר קדאפי בלוב.

ביקשתי מהגנרל להעריך את האפשרות שהמערב יפעיל כוח צבאי גם בסוריה כדי לשים קץ למלחמת האזרחים המדממת. כדאי לשים לב לתשובתו. "המצב בסוריה שונה לחלוטין מזה ששרר בלוב בזמן פעולת נאט"ו", אמר בושאר ללא היסוס. הוא הסביר שההצלחה בלוב נבעה מכך שנאט"ו לא הכניס כוחות יבשה, ואילו בגלל בעיות פוליטיות ומיקומה הגיאוגרפי של סוריה לא ניתן יהיה להכריע את המערכה אך ורק מהאוויר. ומנגד, ציין הגנרל, התקפה מהאוויר עלולה להביא לאובדן חיי אדם רבים ולעורר את עמי האזור נגד המערב.

הוא סיפר שבמקרים לא מעטים אנשיו של קדאפי תפסו מחסה במתקני מים, בתי חולים כבישים ומסגדים - דבר שהקשה על פעולת הטייסים, שנצטוו להימנע בכל מחיר מפגיעה במתקנים אלה. "חשבנו גם על יום המחרת. היינו בלוב כדי להגן על אזרחים. ואם אתה הורס הכל, תצטרך ביום שלמחרת לעשות הכל כדי שלא להפוך את האזרחים לאומללים", סיפר בושאר, "אם אינך בטוח בכך - אל תעשה זאת."

בושאר הצביע על הבדל נוסף בין המקרה של לוב לבין המשבר בסוריה. בעוד שקדאפי נהנה רק מתמיכתם של מנהיגים שוליים, כמו נשיא ונצואלה צ'אבס ושליט זימבבואה מוגאבה – סוריה נתמכת על ידי איראן, רוסיה, סין וחיזבאללה. זאת ועוד, האופוזיציה בלוב היתה ערוכה לתפוס את השלטון, ואילו בסוריה סילוקו של אסד עלול להסתיים בתוהו ובוהו מוחלט. לפיכך, אמר בושאר, הבעיה של סוריה דומה יותר למשברים הכרוניים בעיראק ובאפגניסטן, שחייבו מעורבות בינלאומית ארוכת טווח, מאשר להכרעה האווירית המהירה בלוב.