בשקט בשקט, מתחת לרדארים המכוונים לעבר סוריה, מתנהל לו עולם מקביל שרוחות המלחמה עדיין לא מורגשות בו. עד לפני כמה שבועות שוכני העולם הזה לא החליפו מלה. שררו ביניהם נתק ומחלוקת, והם הציבו זה לזה תנאים כדי לחזור ולדבר. בסוף מחלו על כבודם, התרצו, ומאז הם מדברים ומדברים – מבלי שדבר יסיט אותם מהעניין שלשמו הם נפגשו.
הם אינם מתרגשים משמועות עיקשות על מלחמה קרובה ומקואליציות שנרקמות בין צבאות מסביבם. דיבורים על שימוש בנשק כימי ועל מאות טילים מדויקים המכוונים אליהם אינם מטרידים אותם, או משבשים את סדר היום שלהם. אפילו תקרית אלימה שהתרחשה קרוב מאוד למקום כינוסם - ושבימים אחרים היתה גורמת להתנגשות חזיתית ביניהם - לא הזיזה להם יותר מדי, והם המשיכו בשלהם. רואי השחורות והספקנים שצפו להם ימים בודדים או שעות עד לרגע הפיצוץ, עומדים כעת נפעמים: העולם כמרקחה, וציפי לבני וסאיב עריקאת מתעקשים לדבר על שלום.
זה מפתיע, אבל זה קורה. חמישה שבועות חלפו מאז הכרזתו של שר החוץ של ארה"ב, ג'ון קרי, על חידוש השיחות בין הישראלים לפלסטינים [19 ביולי]. שלושה שבועות חלפו מאז החלו המגעים הישירים בן הצדדים, ואף משבר לא פרץ.
את רצונם הכן לעקוף משוכות ולהמשיך לדבר המחישה התנהגותם של הצדדים אחרי תקרית הדמים במחנה קלנדיה לפני כמה ימים [26 באוגוסט]. שני כלי רכב של צה"ל הגיעו לפנות בוקר לעצור מבוקש. החיילים הותקפו על ידי תושבים באבנים ובבקבוקי תבערה, ולאחר שחשו שהם נמצאים בסכנת חיים ירו אש חיה. שלושה פלסטינים נהרגו ורבים נפצעו.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
