עושקים ובוכים
סגן שר החוץ, זאב אלקין, הזהיר שהסנקציות של האיחוד יפגעו בפרנסתם של הפלסטינים, אבל הנתונים מראים שהמפעלים שהוקמו באזורי התעשייה בגדה מנצלים באופן שיטתי את האוכלוסייה הכבושה.
ממשלת ישראל כועסת מאוד על האיחוד האירופי: כיצד זה האירופים מרשים לעצמם לחבל במשא ומתן עם הפלסטינים, שזה עתה נולד מחדש. אפילו ציפי לבני, היונה הצחורה ביותר בממשלה, נזפה השבוע (11 באוגוסט) בשר החוץ הגרמני, גידו וסטרוולה, שביקר בישראל, על ההחלטה של 13 חברות באיחוד לסמן את הסחורות המיוצרות בשטחים הכבושים (סליחה, ב"יהודה ושומרון וירושלים המאוחדת"), ועל הסנקציות שהאיחוד הטיל על חברות וארגונים הפועלים באזורים הללו. לבני טענה, כי האירופים נוקטים "צעדים חד-צדדיים", במקום להניח לצדדים למצוא פתרונות למחלוקות בדרך של משא ומתן ישיר.
מעניין אם האורח שאל את לבני, האם החלטת הממשלה לכלול 19 התנחלויות במפת אזורי העדיפות הלאומית, המקנה להן זכויות יתר, התקבלה לאחר מו"מ ישיר עם אבו מאזן? ראש הממשלה בנימין נתניהו טען באוזני השר הגרמני, כי הסנקציות "מקשיחות את עמדת הפלסטינים". ומה באשר להנחת אבן פינה להתנחלות יהודית בפאתי שכונת ג'בל מוכאבר שבמזרח ירושלים ואישור התוכניות לבנייה של 1,200 יחידות דיור? המהלכים הללו נועדו לרכך את עמדתו של אבו מאזן לגבי סוגיית ירושלים וההתנחלויות?
סגן שר החוץ, זאב אלקין, תקף את הבעיה מזווית מקורית אחרת: הסנקציות האלה עלולות לפגוע בפרנסתם של הפועלים הפלסטינים שעובדים בהתנחלויות. ודבר כזה, כידוע, הוא לא יכול לסבול. בפגישה שקיים ביולי עם השר לשיתוף פעולה של גרמניה, דיריק ניבל, התריע סגן השר המתנחל, כי סימון מוצרי ההתנחלויות "הוא תופעה שתפגע בפועלים הפלסטינים שעובדים באותם מפעלים הנמצאים בעצמם בשטחי C...סגירת המפעלים האלו תביא לכך שלמעלה מ-22,000 משפחות פלסטיניות תמצאנה את עצמן חסרות עבודה, מה שיפגע בסופו של יום גם בכלכלה של הרשות הפלסטינית כולה."
לא בטוח שטיעונים מעין אלה ימצאו אוזן קשבת באירופה. הם עלולים להזכיר להולנדים, לספרדים, לפורטוגזים, לבריטים ולצרפתים את התירוצים שבהם הם השתמשו בתקופה הקולוניאליסטית, כדי שהמושבות שלהם באפריקה ימשיכו לנצל את התושבים ולבזוז את אוצרות הטבע של היבשת.
