רעייתו וילדיו של מוחמד דחלאן ביקרו לפני כמה שבועות בעזה באישור חמאס, ותוך הבטחה מפורשת מראש הממשלה איסמעיל הנייה ומבכירי הזרוע הצבאית של הארגון לשמור על ביטחונם. כך גילה מקור פלסטיני בכיר לאל-מוניטור. דחלאן, שהיה מבכירי תנועת הפתח, נחשב לשנוא נפשם של אנשי חמאס, בכירים וזוטרים כאחד. בהתחשב בעוצמת האיבה בארגון כלפיו וכלפי משפחתו, ההחלטה לאפשר את הביקור אינה דבר של מה בכך. גם דחלאן עצמו הורשה להיכנס לרצועה, אך העדיף להישאר במקום מושבו בדובאי, כדי שהביקור יתקיים בפרופיל נמוך מבלי לסכן את בני משפחתו.

דחלאן היה בעבר ראש הביטחון המסכל בעזה, ואחר כך שר פנים ויועץ לביטחון לאומי בממשלת אבו מאזן. כשחמאס ביצע את ההפיכה ברצועה ב-14 ביוני 2007, מטה הביטחון המסכל בתל אל הווא היה היעד העיקרי להתקפה. לאחר שלוחמי הארגון כבשו את המתחם בקלות יחסית, הם הוציאו את אנשי הביטחון המסכל למסע השפלה ברחובות עזה. המסר שרצו אז בחמאס להעביר היה ברור: מי שרדף אחרי הארגון מאז הקמת הרשות הפלסטינית ב-1993 הובס - וזה המחיר שמשלמים אנשיו. עד היום נוהגים בחמאס לספר על עינויים שעברו במרתפי המתחם בתל אל הווא, כשדחלאן הוביל גלי מעצרים המוניים נגד בכירי התנועה וראשיה ברצועת עזה.

בשעות הראשונות שלאחר ההפיכה פשטו אנשי עז א-דין אל קסאם על חווילתו של דחלאן בשכונת רימל בעזה, והניפו את דגל חמאס על גג הבית כסמל לניצחונם. דחלאן לא שהה באותם ימים בעזה. הוא היה בגרמניה, שם עבר טיפול רפואי בגבו. גם משפחתו הצליחה לצאת מהרצועה זמן קצר לפני קרבות הדמים. יריביו טענו כי דחלאן ברח מעזה לפני ההפיכה כי הבין שחמאס נערך לתפוס את השלטון בכוח, ובכך הותיר את אנשיו ללא מפקדם ומנהיגם. אולם דחלאן באמת סבל מכאבים בגבו, ופונה במסוקו של מלך ירדן עבדאללה לגרמניה.

אלמלא הטיפול הרפואי הדחוף שנזקק לו, ספק אם היה שורד את ההפיכה בעזה. חמאס רצה ללכוד את דחלאן חי או מת. סביר להניח שאם היה נתפס, הוא היה מוצא להורג בדיוק כמו פעילי פתח אחרים ברצועה, שכונו בערבית "ג'מעת דחלאן" (חבורת דחלאן). מי שנתפס אז ולא הוצא להורג, נורה בברכיו. בגדה המערבית יש היום עשרות פעילי פתח הסובלים נכות קשה, רבים מהם עברו קטיעת רגליים ושיקום רפואי ממושך בישראל או במרכזי שיקום אחרים בעולם. והכל בגלל הרצון לנקום במפקדם מוחמד דחלאן.