שאלת רישום מקום הולדתו של הילד מנחם זיווטופסקי, שהוכרעה בבית משפט פדרלי בוושינגטון בשבוע שעבר [23 ביולי], איננה שאלה פוליטית. למי שצריך הוכחה, זו ניתנה כבר ב-26 במארס של השנה שעברה, על ידי בית המשפט העליון. שהרי אם היה סבור שמדובר בהכרעה פוליטית, היה מונע מבית המשפט הפדרלי מלהכריע בה. אך שופטי העליון, ברוב של שמונה מול אחד, חשבו שלא, אין מדובר בפוליטיקה, מדובר בקרב מנהלי על סמכות. ובקרב הזה – בזה בלבד - ניצח בשבוע שעבר הממשל האמריקאי את הקונגרס האמריקאי. אגב, ניצחון זמני. התיק יחזור לעיונו של העליון. אבל בינתיים, ברור כי לממשל הסמכות לקבוע שמקום הולדתו של הילד זיווטופסקי, שמאבקו נגד "שר החוץ" החל כבר לפני עשור, הוא אמנם "ירושלים" אך לא בהכרח "ישראל".
למי שאינו בקיא בתיק המשפטי הזה, הנה תקצירו. ילד אמריקאי נולד בירושלים. הוריו ביקשו שבדרכון שלו יירשם: ירושלים, ישראל. משרד החוץ האמריקאי סירב. הסיבה: ארה"ב טרם החליטה שירושלים היא אכן בירת ישראל. לראייה, השגרירות בתל אביב. לראייה, הדרכון של מנחם זיווטופסקי. ההורים עתרו לבית המשפט בטענה שהקונגרס העביר חוק מפורש הקובע שירושלים היא בירת ישראל, ומחייב את הממשל ברישום מתאים בדרכון. טענה חזקה, אם לקונגרס היתה סמכות להעביר חוק כזה. אלא שהנשיא בוש, שבימיו הועבר החוק, וגם יורשו הנשיא אובמה, אינם מכירים בסמכות כזאת. בשבוע שעבר קבע בית המשפט הפדרלי שהנשיאים צודקים והקונגרס טועה: אכן, אין לו סמכות. אם מדובר בירושלים שבישראל, באבוג'ה שבניגריה או בקואלה למפור שבמלזיה, אין הבדל. הממשל קובע מה ייכתב בדרכון.
אפשר לתהות כמובן מדוע הממשל מסתייג מהכרה בירושלים כבירת ישראל היום כמו לפני שלושים שנה - תהייה שהתשובה לה כמעט מאכזבת: הממשל לא מכיר בירושלים כבירת ישראל משום שלא נוצרו הנסיבות שיאפשרו לו לעשות זאת בלי לחולל מהומה ולחבל במאמצי ההידברות בין ישראל לרשות הפלסטינית. ובמלים אחרות: השאלה עבור הממשל איננה למה לא אלא למה כן. היות ואין סיבה מיוחדת לשנות את המדיניות – היא לא תשתנה עד להודעה חדשה, אלא אם יחליט בית המשפט העליון שלקונגרס הסמכות בנושא הזה ולא לממשל.
מעניין יהיה לראות מה יתחולל בקונגרס אם תתקבל פסיקה כזאת. שהרי, לא מקרה הוא שהקונגרס מעביר בלי היסוס חוקים כמו זה שנוגע לירושלים. הוא מעביר אותם, בין השאר, משום שהאחריות למדיניות החוץ איננה שלו, ועל כן קל לו להתעלם מהתוצאה השלילית שעשויה להיות לשינוי המדיניות. הוא מעביר אותם באותו אופן שמועמדים לנשיאות ממהרים להודיע, בטרם ייבחרו, שבכוונתם לשנות את מעמדה של ירושלים כאשר ייכנסו לתפקידם, אך לאחר בחירתם משנים את דעתם. כך קרה למשל במקרה של ג'ורג' בוש. במקרים אחרים, כמו רוב המועמדים הרפובליקאים בסיבוב הבחירות של 2012. לא היה צורך להעמיד את ההבטחה שלהם למבחן פשוט בגלל שלא נבחרו.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
