הלם בישראל: הסכסוך עוד לא הסתיים

סביר להניח שלא שמעתם על מנחם זיווטופסקי. ואכן, אין סיבה מיוחדת שתכירו את שמו של הילד שנולד לפני עשר שנים בירושלים, מלבד העתירה שהגישו הוריו נגד משרד החוץ האמריקאי. תביעת המשפחה לחייב את ארה"ב לרשום את מקום לידתו של בנה כ"ישראל", חורגת כמובן מעניינו הפרטי של הילד. קבלת העתירה הייתה משפיעה לא רק על כ-50 אלף אזרחים אמריקאים נוספים שנולדו בעיר, אלא נועדה לכפות על הנשיא האמריקאי וממשלו להכיר בירושלים על שני חלקיה כעיר במדינת ישראל וכבירתה. אלא שהשבוע [23 ביולי], לאחר דיון משפטי ממושך, פסקו שלושה שופטי בית המשפט הפדרלי לערעורים כי "בארצות הברית, הסמכות הבלעדית לקבוע אם להכיר בריבון זר נתונה אך ורק בידי הנשיא". הנשיא אובמה, כידוע, לא שינה עדיין את עמדתה המסורתית של ארה"ב בנוגע למעמדה של העיר.

אין להתפלא על החלטת בית המשפט שלא להתערב בקו המדיני של ארה"ב בנוגע לירושלים מאז הקמת ישראל ב-1948. אם כבר, יש להתפלא על הפליאה הישראלית לגבי הדבקות האמריקאית בעמדתה. מקרה זה מצטרף, כמדומה, לשורה של תזכורות שמקבלת ישראל לכך שמבחינת העולם כולו, הסכסוך שהחל ב-48' טרם הסתיים. סוגיית ההכרה בירושלים מאלצת את ישראל להתמודד עם העובדה שהצעדים החד-צדדיים שהיא נוקטת אינם מחייבים ואינם מקובלים על מדינות אחרות.

החוק הבינלאומי, שאינו מנותק מתפיסותיהן המדיניות והפוליטיות של מדינות העולם, אינו יכול לשמש את ישראל רק כשנוח לה - דוגמת הצלחתה המסוימת לגרום השבוע [22 ביולי] לאיחוד האירופאי להגדיר את הזרוע הצבאית של החיזבאללה כארגון טרור. כללי הקהילה הבינלאומית מחייבים אותה להישמע להחלטות מוסדותיה הרשמיים, כל עוד כללים אלה לא שונו. ההחלטה המחייבת בנוגע לירושלים הייתה ונותרה החלטה 181, אותה קיבל האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947. החלטה זו קובעת שהעיר תוכרז כ"קורפוס ספאראטום", אזור בינלאומי שיהווה שטח ניטרלי ובו יכונן משטר מיוחד שינוהל על-ידי האו"ם.

בפרקה השלישי של ההחלטה, העוסק באזרחות והסכמים בינלאומיים, נקבע כי "אזרחים ארצישראליים הגרים בא"י מחוץ לעיר ירושלים, וכן ערבים ויהודים, שאינם
אזרחים ארצישראליים, הגרים בא"י מחוץ לעיר ירושלים, יהיו, עם הכרת העצמאות,
אזרחי המדינה שבה הם מתגוררים וייהנו מזכויות אזרחיות ומדיניות מלאות". בעבר נעשו ניסיונות להשתמש בכוחו של הלובי היהודי כדי לכפות על אומות העולם את המציאות אותה יצרה ישראל באופן חד-צדדי, זאת מבלי להביא בחשבון את קיומם של הפלסטינים, נוכחותם בעיר ומרכזיותה עבורם.