במשך שנים הימין הישראלי התקומם נגד כל מחאה של האיחוד האירופי כלפי מפעל ההתנחלויות, שלטענתו מחבל במפעל השלום. הפעם, תגובות הממשלה היו מגוונות יותר להחלטת האיחוד להימנע מלחתום על הסכמים עם ארגונים וחברות בישראל שפועלים בשטחים שמעבר לקו הירוק (קווי ה-4 ביוני 67'). בצד הביקורת הנוקבת נגד הסנקציות החדשות, נשמעה מהימין הבעת דאגה מפני הנזק שהדבר יסב לתהליך השלום.

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר כי היה מצפה ממי שהשלום והיציבות באזור באמת עומדים לנגד עיניו - שיתעסק במלחמת האזרחים בסוריה ובגרעין האיראני, וישאיר את עניין ההתנחלויות למשא ומתן הישיר בין ישראל לפלסטינים. שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן וסגן שר החוץ הנוכחי, זאב אלקין (שניהם מתנחלים), הידועים ב"חרדתם" לגורלו של הסכם אוסלו והמו"מ עם הרשות, הציעו להעניש את האירופאים על ידי סילוקם מהתהליך המדיני וניתוק מגע עמם בכל הנוגע לנושא הפלסטיני.

הגדיל לעשות מנהיג "הבית היהודי", שר הכלכלה נפתלי בנט, שהפרשנות שלו לנוסחה "שטחים תמורת שלום" היא שישראל תיקח את השטחים ותיתן שלום. הוא הילך אימים על האיחוד האירופי באומרו שישראל תמנע ממנו את התענוג להשקיע בתשתיות מים וביוב בשטחים - אותן תשתיות בסיסיות שהחוק הבינלאומי מחייב את הכובש הישראלי לספק. שר האוצר יאיר לפיד האשים את האירופאים בחבלה בתהליך המדיני, שכן החלטתם "מאותתת לפלסטינים שאין שום מחיר בינלאומי או כלכלי לסירובם המתמשך לשוב לדיונים, וגורמת להם להאמין שישראל תיאלץ להיכנע ללחץ הכלכלי והמדיני". יו"ר "יש עתיד" טען כי החלטת האיחוד "משרתת גורמים קיצוניים כמו אל קאעידה, חיזבאללה וחמאס". לא פחות.

הפעם יצאה מישראל בת קול נוספת - קולם של אנשי רוח בולטים, אקדמאים בכירים ואמנים מובילים, ששיגרו לבריסל תודה וברכה על ההנחיה החדשה. בין החותמים על העצומה שישה חתני פרס ישראל (דני קרוון, דוד טרטקובר, שמעון זנדבנק, זאב שטרנהל, יהושע קולודני ודוד הראל), המחזאי יהושע סובול, ד"ר אלון ליאל, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ מיכאל בן יאיר, מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה, ואילן ברוך, שהיה שגריר ישראל בדרום אפריקה. כל החותמים הם פטריוטים ישראלים, שמאמינים כי פתרון שתי המדינות על בסיס הקו הירוק הוא הדרך היחידה להבטיח את אופייה הדמוקרטי של ישראל ולממש את ערכיה היהודים.