היום כבר קשה לזכור, אבל גיוס החרדים כלל לא עמד בראש סדר העדיפויות של יו"ר יש עתיד ושר האוצר, יאיר לפיד, עם כניסתו לפוליטיקה. למעשה, כך גם היה זמן רב לאחר מכן. באחד מימי אוגוסט 2012, בדיוק לפני שנה, הגיע לפיד להפגנה שיזמו ראשי ארגוני השוויון בנטל ברחבת מוזיאון תל אביב. אלה היו הימים שאחרי פרישת קדימה מהממשלה, על רקע כניעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לחרדים. יו"ר יש עתיד סגר אז בקושי חצי שנה בפוליטיקה. הבחירות עדיין לא נראו באופק, והוא החל לאבד רלוונטיות וגובה בסקרים. לפיד חיפש כל דרך להתחבר לרוח המחאה החברתית ולמאבקים בעלי אופי עממי.
השוויון בנטל נחשב אז לנושא חם שלא ירד מהכותרות, והפגנת ארגוני השוויון בנטל התאימה ללפיד. הוא גייס כמה עשרות מפגינים בדווים שהולבשו בחולצות של "יש עתיד" כדי ליצור אווירה של אהדה ציבורית, ויצא לכבוש את השטח. לרוע מזלו, הוא נדחף להפגנה שלא התרוממה, והואשם כמי שתפס טרמפ על האירוע ועשה בו שימוש פוליטי שגרם להברחת המפגינים. זה ודאי לא היה אחד הרגעים המפוארים בקריירה הפוליטית הקצרה של לפיד.
רק בקמפיין הבחירות שלו, כשדשדש בסקרים, הוא גילה את מלוא האטרקטיביות של המאבק לגיוס חרדים בקרב בוחריו הפוטנציאליים – והחליט ללכת על כל הקופה. יו"ר קדימה, שאול מופז, ראה בעיניים כלות איך לפיד משתלט לו על האג'נדה, אך כבר לא יכול היה לעשות דבר. ובכל פעם שיו"ר יש עתיד נקלע למצוקה בסקרים – דבר שקורה הרבה מאז מינויו לשר אוצר - הוא מחמם את החזית מול החרדים. זה יכול להיות באמצעות פוסט מושחז בפייסבוק או נאום כתוב היטב במליאת הכנסת. הוא פונה אל החרדים ישירות, מאשים אותם בשוד הקופה הציבורית ובגירעון התקציבי, ומציג את עצמו כמי שמתקן עכשיו את הנזקים שגרמו.
זו גם הסיבה כנראה שההישג היחיד שלפיד יכול להציג עד כה הוא החוק לגיוס חרדים שאושר השבוע בקריאה ראשונה בכנסת [23 ביולי], אל מול קולות הזעם והמחאה של חברי הכנסת החרדים. גם במקרה הזה, אין מדובר בגיוס חרדים מחר בבוקר - אלא רק בעוד ארבע שנים. עד אז, ייתכן שהחוק החדש אף יספיק להשתנות בידי ממשלה חדשה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
