"64 שנים ארוכות חלפו עד שהתברר להמונים במזרח אירופה שהקומוניזם לא מסוגל לספק את הסחורה, לא מסוגל להאכיל את האזרחים ולדאוג לרווחתם, ושיש למצוא שיטה אחרת", אמר אתמול [30 ביוני] גורם ביטחוני ישראלי רב-ניסיון. "להמונים במצרים לקח שנה אחת בדיוק להבין את אותם הדברים באשר לאחים המוסלמים", הוסיף הגורם, "מצד אחד זה מעודד ומרשים, מצד שני זה יכול להיות גם מבהיל ומפחיד."
רכבת ההרים המזרח תיכונית ממשיכה לדהור קדימה במלוא המרץ, מזגזגת על פי התהום, עולה ויורדת, מאיצה ובולמת, כשהנוסעים התקועים עליה משתדלים לא להביט למטה ולא לחשוב קדימה. הממסד הביטחוני בישראל נמצא בשלבים ראשוניים של הסתגלות לשלטון "האחים המוסלמים" במצרים - אירוע שנחשב לאורך כל שנותיה של המדינה היהודית כתרחיש הביעותים האולטימטיבי. והנה, בעוד צה"ל ומערכת הביטחון מתחילים להסתגל, מתברר להם שגם ה"אחוואן" (כך מכונים "האחים" בסלנג המזרח תיכוני) הושלכו לפח האשפה של ההיסטוריה. היום מוחמד מורסי הוא נשיא, מחר הוא עלול לרבוץ בכלוב ליד מובארק, מביט באימה סביב ולא מבין איך זה קרה לו.
בימים האחרונים נערכו בתל אביב ובירושלים כמה דיונים ביטחוניים ומדיניים סביב המצב במצרים. האמת היא שאף אחד בישראל לא יודע אם לשמוח או לדאוג, אם לחשוש או לקוות. מה שבטוח, הולכים על כל האופציות. התגובה הפבלובית הישראלית הראשונה לאחר נפילתו המפתיעה והמהירה של מובארק היתה לאוורר את מחסני החירום ולבדוק אפשרות להקים מחדש את הגיס הדרומי (אגד של אוגדות משוריינות שפורק לאחר הסכמי השלום בין ישראל למצרים). כך המליץ, למשל, שר החוץ אז אביגדור ליברמן לראש הממשלה נתניהו.
אחר כך, כשחלפו כמה חודשים, התברר שהשד אינו נורא כל כך. "האחים המוסלמים" משכו ידם מכל הקשור בישראל, מורסי נבחר לנשיאות והפקיד את התיק הישראלי בידי הצבא. בהכירם את מגבלותיהם ("האחים" לעולם לא יוכלו לקיים קשר ישיר עם ישראלים, בגלל ציווי דתי), החליטו בצמרת התנועה ללכת בלי ולהרגיש עם. הם נתנו לטנטאווי, ואחריו לגנרל סיסי, יד חופשית לגמרי בניהול העניינים בגבול, מול ישראל, ועסקו בענייניהם.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
