אז היו שניבאו בחירות אפורות ומשעממות באיראן. אז היו.

מעל 70% בעלי זכות הצבעה באיראן הגיעו לקלפיות והצביעו בהמוניהם לחסן רוחאני איש המרכז, בתקווה שיחזיר מידה של שפיות לפוליטיקה האיראנית ולמדיניות החוץ שלה. אראש כראמי דיווח על החגיגות [הספונטניות] שפרצו ברחבי איראן, בעקבות ההודעה על ניצחונו של רוחאני.

בשעה שרוב המשקיפים האמריקאים בחרו להתמקד במנהיג העליון האייתוללה עלי חמנאי, שאמר לארה"ב "ללכת לעזאזל" לאחר שזו הטילה ספק בתהליך הבחירות באיראן, כתב אלמוניטור באיראן מצא ניואנס מעניין יותר בנאומו של חמנאי, שעודד "גם את אלו שאינם תומכים במערכת האסלאמית" לצאת ולהצביע בבחירות. "דבריו של המנהיג העליון," ציין הכתב, "תרמו הלכה למעשה להצלחתו של המועמד, [ש]אינו נמנה על החוגים השמרניים של המחנה 'הפרינציפליסטי' [תומכיו של האייתוללה חומייני], ותוך כדי כך יצרו איראן מכילה ופלורליסטית יותר. בניגוד לדעתם של אינסוף המומחים, שראו בסעיד ג'לילי את המועמד המועדף על חמנאי, ואפילו את הסוס המוביל במרוץ, נראה כעת שהמנהיג העליון הגיע להחלטה מחושבת להיענות לרצונו של העם האיראני."

רוחאני, ששירת כמזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, ובשנים 2005-2003 עמד בראש צוות המשא ומתן בשיחות על תוכנית הגרעין האיראנית, נהנה כנראה מיתרון כפול - הוא גם מתון וגם מקורב לחמנאי. "רוחאני יזכה לתמיכתו המלאה של המנהיג העליון, כי הם חברים זה 45 שנה," סיפר לאל-מוניטור סעיד חוסיין מוסביאן, לשעבר חבר בצוות המשא ומתן על תוכנית הגרעין של איראן.