בשבועיים הקרובים יוכרע גורלו של המו"מ בין ישראל לפלסטינים. יכול להיות שניאלץ להכריז על פטירתו בטרם עת, עוד ברחם אביו (ג'ון קרי), בטרם הספיק להגיח לאוויר העולם ולצרוח בפעם הראשונה. מצד שני, יכול להיות שהצדדים יחזרו לשולחן הדיונים אחרי נתק של יותר מארבע שנים, רק כדי לגלות שהפערים ביניהם נותרו גדולים כשהיו, או אפילו התרחבו עם הזמן (כפי שקורה לכולנו). אבו-מאזן, כך פורסם, האריך את המועד הסופי והקובע בשבועיים, האמריקאים משדרים מסרים סותרים (אנחנו לא יכולים לרצות שלום יותר משני הצדדים מצד אחד, ואנחנו כנראה רוצים שלום יותר משני הצדדים, מן העבר השני), הישראלים מסוכסכים בינם לבין עצמם, ורק קרי ממשיך להתרוצץ כאחוז תזזית בין הקטבים ולהאמין.

הנה מה שקורה: ראש הממשלה נתניהו לא נתפס, כרגע, בעיני האמריקאים, כמכשול האמיתי לחידוש המו"מ. המסקנה העיקרית של הצד האמריקאי היא שאפשר לעשות עסקים עם ביבי, שהוא לא אידיאולוג אמיתי, שמה שמניע אותו זו הישרדות פוליטית. אם יאמין שאפשר להעביר מו"מ עם הפלסטינים בקואליציה, יילך על זה. החסמים העיקריים, על פי גורמים אמריקאים, הם הפריפריה של ביבי. בראש ובראשונה, שר הביטחון משה (בוגי) יעלון. האמריקאים משקיעים הרבה ביעלון, ומתכוונים להגדיל את ההשקעה הזו בקרוב. הם מביטים בדאגה רבה על ההתקרבות בין יעלון למתנחלים, על הגיבוי שהמתנחלים מקבלים מבוגי, ועל חוסר הגיבוי המספיק שהוא נותן לאלוף פיקוד המרכז, ניצן אלון, שנחשב לשנוא נפשם.

חסם נוסף, עוצמתי לא פחות מיעלון, הוא אביגדור ליברמן. האמריקאים נהנים מכל רגע שבו ליברמן נמצא מחוץ למערכת המדינית, ומתפללים שזה לא ייגמר לעולם. הם מתעניינים מקרוב במשפט ומחזיקים אצבעות לתביעה. הם יודעים שזיכויו של ליברמן יהפוך אותו למשקולת אדירת מימדים שתיתלה בבת אחת על צווארו של נתניהו. הם לא היו רוצים שזה יקרה.

העסקה אמורה להיות כזו: ישראל תשחרר את רשימת אסירי "טרום אוסלו". רשימה ארוכה ורעה של אסירים כבדים, חלק מהם רוצחים. ישראל לא תכריז על הקפאת בנייה, אבל תבצע בשטח הקפאה שקטה, עם חריגים בודדים שיאושרו בשקט בין הצדדים. הפלסטינים יקבלו חבילה כלכלית מפתה, וישראל תכריז על שורת הטבות בשטחי "סי" ו-"בי", שתשפר מאוד את חופש הפעולה וחופש התנועה של הפלסטינים. בעיית כביש הגישה לעיר החדשה "רוואבי" תיפתר אף היא (כעת מי שתוקע את הכביש הזה הוא יעלון). בתמורה, יחודש המו"מ ללא תנאים מוקדמים. הוא לא יחודש מהמקום בו נפסק המו"מ בין אולמרט לאבו-מאזן, אלא מהמקום בו נפסקו שיחות אבו-עלא וציפי לבני. העקרון יהיה "מדברים על הכל, שום דבר לא סגור עד שהכל סגור."