הנה מה שאומר השבוע, בשיחה סגורה, גורם מדיני ישראלי רם דרג, מאלה שבוחשים בקלחת ומקבלים את ההחלטות הגורליות: "אף אחד לא יודע איך זה ייגמר בסוריה", אומר הגורם, "מתברר שזה הרבה יותר מסובך ומורכב ממה שחשבנו. הסכסוך שם הוא תלת-פאזי. הוא גם לאומי, גם דתי וגם עדתי. כולם מעורבבים שם בכולם. זה סונים נגד שיעים; זה עלאווים נגד כל השאר. יש שם כורדים ונוצרים ודרוזים ומה לא; יש שם חיזבאללה נגד אל-קאעידה - כל זה מייצר חבית חומר נפץ רדיואקטיבי ענקית. יש שם אין ספור אינטרסים. אין מעצמה שלא בוחשת שם, מאיראן, דרך טורקיה עד סין, רוסיה, ארה"ב וצרפת, גם ישראל תקועה עמוק בפנים, הכול יכול להתפוצץ שם בכל רגע ולכל כיוון אפשרי."

זיהיתי בדבריו של הגורם רם הדרג געגועים למה שהיה בסוריה פעם. הוא לא אישר, אבל גם לא הכחיש. פעם, אמר, לפחות ידענו מי נגד מי. פעם, אמר, הייתה יציבות, היה על מי לסמוך, ידענו מי האויב, מהן הסכנות. היו יעדים מודיעיניים, היה אפשר להגדיר מטרות ולהעריך הערכות. היום, לדברי הגורם, הכל יכול לקרות. הצרה יכולה להיפתח מכל כיוון, בכל רגע נתון. הוא לא אמר שהוא מתגעגע לסוריה ההיא, של אסד, אבל מצליל דבריו של הגורם הישראלי המדיני רם הדרג ניתן היה להבין שהגעגועים כבר מכרסמים. ככה זה במזרח התיכון. שום דבר אף פעם לא משתנה לטובה. תמיד מתגעגעים למי שהיה פעם, רע ככל שהיה.

מה שמתחולל עכשיו בסוריה היא מלחמת הכל בכל. כבר קשה להבחין בין ציר רשע אחד, למשנהו. חיזבאללה העלה אתמול את ההימור סביב השולחן, כשאישר, בקולו של נסראללה, שסוריה התחייבה להעביר לארגון  "כל מה שיש לה". הסורים עצמם הודיעו חגיגית שבתקיפה הישראלית הבאה הם יגיבו. האם תהיה תקיפה ישראלית באה? איש אינו יודע לענות על השאלה הזו בוודאות. הרוסים הצטרפו לחגיגה עם פרסומים חדשים על כוונתם למכור טילי אס. 300 לסורים, שיעבירו אותם בוודאי לחיזבאללה. האם זוהי חציית קו אדום ישראלי? מה תגיד ארה"ב? מסובך, נפיץ ומתוח.

עד עכשיו, קיבל בנימין נתניהו את ההחלטות הנכונות, והפגין קור רוח בביצוע. מה שמאוד לא אופייני מבחינתו. יכול להיות שהזמן עשה את שלו וביבי למד. השאלה היא, מה יעשה מעכשיו. ככל שהזמן עובר, כך גדל ההימור סביב שולחן הפוקר. הקבינט של נתניהו קומפקטי ונוח מאין כמותו. שבעה חברים בסך הכול, שלושה מהם נטולי ניסיון ממשי, בהם שניים שאף פעם לא היו שרים (יאיר לפיד ונפתלי בנט). נתניהו יוכל להעביר שם מה שירצה. החומרים שראו חברי הקבינט, וגם חברי ועדת המשנה החשאית של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, מפחידים וחד משמעיים. המומנטום להמשך תקיפות בסוריה נבנה בחוכמה ומבוסס על הגיון ואחריות. הבעיה היחידה היא שהתוצאה של אותן תקיפות עלולה להיות הרסנית וקשה יותר מתוצאה אפשרית של הימנעות מתקיפה.