ישראל מוצאת את עצמה בימים האחרונים תחת לחץ גובר בזירה הסורית: ברמה האסטרטגית - החשש כי רוסיה תעביר לדמשק את מערכת הטילים המתקדמת S-300 נגד מטוסים; ברמה האופרטיבית - המאמץ הנמשך של סוריה ואיראן להעביר אמצעי לחימה מתקדמים לחיזבאללה בלבנון; וברמה הטקטית - התגברות מקרי הירי לשטח ישראל ברמת הגולן.
גם אם, לכאורה, אין קשר ישיר ומיידי בין שלושת הצירים האלה, ההקשר הכולל שלהם ברור. הכאוס בסוריה דל, ועימו חוסר הוודאות והחשש מתרחישים קיצוניים שעלולים לגרור את ישראל למעורבות אקטיבית במלחמה, שממנה היא משתדלת להימנע בשנתיים האחרונות. הלחץ בירושלים ניכר היטב גם בשלל התבטאויות ופרסומים, חלקם סותרים לכאורה, שמעידים גם על הגישות השונות בצמרת הביטחונית-מדינית בישראל כלפי סוריה.
עדות לכך ניתנה בשבוע שעבר בעיתונות העולמית, בצמד פרסומים שהופיעו בטווח של ימים בודדים משני צדי האטלנטי. הראשון בניו-יורק טיימס, ובו שבה ישראל ואיימה כי פעולה צבאית סורית תוביל לתגובה ישראלית חריפה שעלולה למוטט את שלטונו של בשאר אסד; השני בטיימס הלונדוני, שבו דווקא הביעה ישראל תקווה כי אסד יישאר בשלטון. שני הפרסומים האלה יוחסו לגורמים ישראלים בכירים, ושניהם לא הוכחשו, ומכאן שאפשר להתייחס לדברים כאילו נאמרו בסמכות וברשות. המסר העולה מהם הוא שישראל טרם ציירה לעצמה באופן ברור וחד-משמעי את פניה העתידיים של סוריה הרצויה מבחינתה, והיא עדיין עסוקה בעיקר במניעה. כך עולה בבירור גם מהאזהרה הברורה והישירה ששיגר ביום ראשון בנימין נתניהו, שבפתח ישיבת הממשלה הזהיר את סוריה כי היא משחקת באש ועלולה לשלם על כך מחיר.
אם מחפשים קו מאחד בין שלל הכותרות והאזהרות האלה, דומה שאפשר למצוא אותו בניסיון של ישראל "להקפיא מצב", ולמנוע התדרדרות גם במציאות הביטחונית המיידית ברמת הגולן וגם במציאות הרחבה יותר מול סוריה ולבנון. אבל על רקע מה שנתפש כנואשות ואכזריות גוברת של ממשל אסד מחד, וכאוזלת יד משוועת של המערב מאידך, מתקשה ישראל יותר ויותר להישאר בעמדת המשקיפה, והיא נדרשת לאמץ אסטרטגיית פעולה ברורה מול זירה שעלולה להידרדר להסלמה בלוח זמנים קצר ביותר.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
