כבר שבועות לא מעטים שהישראלים אינם קמים בבוקר לקול איומי הגרעין האיראני. אני מתכוון, כמובן, לאיומים של נתניהו. ראש הממשלה, שנהג לחזור שוב ושוב (בעיקר לפני בחירות או במהלך מו"מ קואליציוני) על הסכנה הצפונה באיראן גרעינית, מחריש לפתע.
נקודת האל-חזור, שהציבור בישראל הפך לחלק אינטגרלי מעולם המושגים שלו, הולכת ומיטשטשת. וכך גם הקו האדום שצייר נתניהו על גבי אותו איור של פצצה הלקוח מסרטים מצויירים בנאומו באו"ם (27 בסמפטמבר 2012).
פתאום נמתח קו אדום אחר שהסיט את דעת הקהל ודחק את האיום האיראני לקרן זווית. איום אחר תופס כותרות, או ליתר דיוק עושה כותרות ומחלץ את הפוליטיקאים הישראלים, שהובילו את קמפיין הגרעין האיראני לתועלתם, מהמבוי הסתום שלתוכו נקלעו.
איראן, כבר ברור לכולם, לא תיקח סיבוב פרסה משפיל, ולא תחזור בה מפיתוח הגרעין בגלל סימון הקו האדום של נתניהו בעצרת האו"ם. במקום ליהנות מהצלחתו המוכחת לגייס את דעת הקהל הבינלאומית נגד פיתוח נשק גרעיני איראני, הוא כשל בהצבת קו אדום, שלכאורה מחייב אותו לפעול. באותו נאום באו"ם אמר נתניהו בקול רם: "יש רק דרך אחת למנוע מאיראן פצצה אטומית. צריך להציב קו אדום ברור באשר לתכנית הגרעינית של איראן. קו אדום לא יוצר מלחמה - הוא מונע מלחמה." אבל הקו התגלה כמקח טעות.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.