ישראל עשתה אמבוש לארה"ב

ההצהרה של ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תא"ל איתי ברון, על שימוש של אסד בנשק כימי , דחקה את ארה"ב לפינה.  לבסוף, בהיסוס רב, נאלצה וושינגטון להודות כי אכן נעשה שימוש כזה. אם היה זה מארב מתוכנן שהכין נתניהו לאמריקאים – הוא הצליח מעל ומעבר. מבחינת ישראל, זו הייתה הזדמנות להעמיד במבחן הצהרה אמריקאית אודות "קו אדום"; אף שספק רב אם ההכרה האמריקאית בשימוש בנשק כימי נגד אזרחים בסוריה תיגמר אכן בהתערבות צבאית.

באחר הצהריים של ה-19 במרץ, בשעה שהמורדים בסוריה רק החלו להפיץ תמונות ממתקפת הצבא הסורי בחאלב, היה ברור למודיעין הישראלי כי במקום זה הופעל גז עצבים כנגד אזרחים, וכנראה לא בפעם הראשונה. ההבנה הזאת התבססה על ניתוח סרטי הווידאו שצולמו אחרי המתקפה ותיעדו את הסימפטומים של הנפגעים, אבל גם על מידע מודיעיני שהגיע לישראל.

כמקובל במקרים כאלה, שיתפו שירותי המודיעין הישראלי את המידע עם סוכנויות המודיעין האמריקאיות והאירופאיות והשוו את הנתונים. המסקנה של הישראלים והבריטים הייתה ברורה: צבאו של אסד הפעיל גז עצבים מסוג סארין כנגד אזרחים, ולא בפעם הראשונה. האמריקאים נשארו מסויגים. כמי שהגדירו את השימוש בנשק כימי כ"קו אדום" – המשמעות של הכרה בנתונים כאלה הייתה דרישה להתערבות אמריקאית בסוריה. מודע לחוסר הרצון המוחלט של הממשל להתערב במלחמה בסוריה, המודיעין האמריקאי נשאר ספקן. הוא לא רצה להביך את הממשל. מעבר לכך, מסבירים גורמים במודיעין האמריקאי כי לאחר שנכוו כבר בעיראק באבחנות שגויות אודות נשק כימי, הם  נקטו זהירות יתר  במקרה הזה.

אפשר אולי להבין את הנימוק של האמריקאים. יחד עם זאת, ההתנהלות  מזכירה דווקא ימים אחרים, שבהם נערמו גופות של מאות אלפי בני טוטסי ברואנדה, אבל ממשל קלינטון אסר על נציגיו להשתמש במילה "רצח עם", כדי לא לאלץ אותו להתערב שם. גם במקרה של חאלב הקפידו דוברי ממשל אובמה לטעון  שאין ראיות ברורות לשימוש בנשק כימי בסוריה. זאת למרות שחברי ועדת המודיעין של הסנאט שתודרכו למחרת התקרית נשמעו משוכנעים לחלוטין שנעשה שימוש כזה.