לראשונה בתולדות ישראל, נכנס לתפקידו שר ביטחון כשמולו לא עומד איום של צבא זר המוכן לפלוש לשטחנו. דווקא הקיצוץ הצפוי בתקציב הביטחון יספק למשה יעלון הזדמנות להשלים מהלך שהחל כרמטכ"ל ולצמצם את צבא היבשה של ישראל. צה"ל של היום הוא כבר צבא חכם. האם יעלון יהפוך אותו גם לקטן ולרלוונטי יותר לנוכח האתגרים שמולם הוא עומד?

מה שנתפס כאיום המרכזי על ישראל מיום הקמתה - החשש מפלישת צבאות זרים שיקרעו ממנה נתחים טריטוריאליים, איננו עוד. כבר ארבעה עשורים שצה"ל נבנה כדי לנצח מחדש במלחמת יום כיפור, אבל זו כבר לא תבוא. איום המלחמה ה"קלאסית", הקונבנציונלית, זו שדורות של חיילים ומפקדים התאמנו לקראתה, כבר לא איתנו.

הצבא הסורי, שבמשך עשורים רבים פירנס את תרחישי היחוס של צה"ל, חדל לתפקד כצבא יעיל וספק אם יחזור להיות צבא מאיים בעתיד הנראה לעין. הצבא המצרי, שאמנם ממשיך להצטייד בנשק אמריקני, הוא צבא חלול, לא מאומן ולא מיומן. גם אם אי פעם יעשו המצרים את הטעות וינסו להיכנס בכוחות שריון למדבר סיני, הרי שבטכנולוגיות שקיימות היום ניתן יהיה לבלום אותם "בלי לקום מהכיסא".

מול צה"ל עומדים כיום אתגרים צבאיים משמעותיים, בדמות החיזבאללה בלבנון או איראן הרחוקה ומאמציה להשיג נשק גרעיני, אבל אנשי הצבא הישרים מודים כבר היום שכנראה לא יזכו לראות בחייהם קרב שריון-בשריון. יותר מזה, בעידן שבו טיל נ"ט שעלותו 100,000 דולר משמיד בקלות טנק של 5 מיליון דולר, הופכות חלק גדול מחטיבות השריון של צה"ל ללא-רלוונטיות.