כל כך מתאים לי להיות בטורקיה בדיוק כשנתניהו וארדואן מתפייסים. כן, אני נמצא בטורקיה. הגעתי לכאן לחופשה משפחתית לאחר שנאלצתי לספק אין-ספור הסברים לחברים למה - ואיך אני מעז - לנסוע למדינה שהפכה לעוינת, ושראש ממשלתה לא מפסיק להשתלח במדינתי.
כשנודע לי על הפיוס ההיסטורי, ירדתי ללובי בבית המלון שבו אני מתאכסן בבלק, וניסיתי לאמוד את מעמדי החדש כאזרח ישראלי בעיניהם של מארחיי הטורקים. עד אתמול (יום שישי), כשהצגתי את עצמי, נתקלתי בצחקוקים נבוכים שלוו בהפניית מבטים הצידה. כך למשל אירע כשירדתי עם ילדיי במעלית ללובי, יחד עם גבר בחליפה הדורה. החלפנו בינינו מילות נימוסין, וכשהגענו לתחנה הסופית הוא שאל, "מהיכן אתם?" "מישראל", עניתי. לכמה רגעים השתררה מבוכה שנקטעה בצחוק משחרר מצד שנינו. בלי מילים, בלי הסברים ותירוצים. הוא ודאי רצה לשאול - "מה מביאך הלום, ישראלי יחיד במקום שכל השאר הדירו רגליהם ממנו?", ואולי גם לשאול "מה לעזאזל קרה בינינו?" ואילו אני תהיתי ביני לבין עצמי האם גם הוא תומך בארדואן ומזדהה עם התקפותיו החוזרות ונשנות על ישראל, או שהוא משתייך למחנה הגדל והולך של מתנגדיו?
מאז משבר המרמרה ביקרתי בטורקיה ארבע פעמים. שעתיים בלבד לאחר ההסתבכות בלב ים סמוך לחופי עזה, עליתי על המטוס הראשון לאיסטנבול. בשדה התעופה שאל אותי שוטר הגבולות "למה ישראל בום בום בום?", ועל מנת שאבין בדיוק למה הוא מתכוון, אם במקרה החמצתי, הוא זקף את אגודלו וכיוון אליי את אצבעו.
בצהריים כבר נכנסתי למשרדי IHH , הארגון שיזם את משט המרמרה ואשר הביא את המשבר בין ישראל לבין טורקיה לשיאו (ההידרדרות החלה, יש לציין, עוד קודם לכן). במשרדים, שהיו הומי אדם, הזדהיתי כעיתונאי ישראלי. להפתעתי, הפעילים לא גירשו אותי מיד, אלא רק ביקשו ממני לשמור על פרופיל נמוך. זאת מכיוון שבאותו מקום ישבו גם המשפחות שבניהם נהרגו או נפצעו במשט הדמים.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
