הנשיא ברק אובמה וראש הממשלה בנימין נתניהו יישבו השבוע לשיחה בארבע עיניים בירושלים. זה יקרה בחלק האחרון של המפגש ביניהם - אחרי שימוצו הנושאים המקצועיים, ואחרי שכל צד יקריא לצד השני את רשימת הקניות והתובנות שלו בכל הסוגיות (ובעיקר בסוגיה האיראנית), יקבלו ראשי המטה, היועצים והעוזרים רמז דק ויעזבו את החדר. ביבי ואובמה יוותרו שם לבד. החלק הזה, ההתבודדות בארבע עיניים, הוא החלק העיקרי, החשוב, בפגישות בין מנהיגים. בחלק האינטימי הזה אמורה להיבנות מערכת היחסים, אמורים להיווצר הקירבה, האמון האישי, הכימיה. כשהמרכיבים האלה קיימים, שיחה כזו יכולה להיות יעילה, ממוקדת ואולי אפילו הסטורית. כך היה בין יצחק רבין לביל קלינטון, בין שרון לג'ורג' בוש, בין אולמרט לג'ורג' בוש. באווירה אינטימית כזו יכול הנשיא לרכון רגע לכיוונו של ראש הממשלה, להניח יד על כתפו ולשאול: תגיד, יצחק (או אריאל, או אהוד), מה הקו האדום שלך? מה הם הגבולות שלך? עד איפה אתה מוכן להרחיק לכת? איך אתה רואה את הפתרון הכולל, מהי תמונת הסיום שלך, או, בוא נדבר גלויות, בינך לביני, באיזה מצב אתה באמת מתכוון לתקוף את איראן?

כשמדובר באובמה ובנתניהו, יש בעיה. ראשית, אין שמץ של אמון בין השניים. שנית, לנתניהו יש נטייה למכור לבן-שיחו מגדלים פורחים באויר בשיחות מהסוג הזה, ולפעול בדיוק הפוך אחר-כך. במאמר הזה נשרטט מה באמת היה אומר אובמה לנתניהו בארבע עיניים, לו היה מחליט להגיד את אשר על ליבו, ומה באמת היה נתניהו עונה לו, אם היה מחליט לדבר, לשם שינוי, רק אמת צרופה. זוהי השיחה האלטרנטיבית, הדמיונית, המאוד לא פוליטיקלי-קורקטית, שאמורה היתה להתקיים בין הנשיא לראש הממשלה, בעולם אוטופי שאיננו, ולעולם לא יהיה.

אובמה: שמע, ביבי, בוא נלך ישר לעניין. הרי אתה יודע שאני לא סובל אותך. הרי נתפסתי על חם אומר את זה בשיחה עם הנשיא סרקוזי בארמון האליזה. אין טעם להסתיר את הדם הרע בינינו. אני חושב שאתה גורם נזק לאינטרסים של ישראל מצד אחד, ומזלזל במה שאמריקה עושה למענכם מן העבר השני. יש לך גם נטיה חשודה לא להגיד את האמת. ועדיין, כשמדובר בי ובך, הסיפור הרבה יותר גדול ממך וממני. יש כאן את ישראל ואת ארצות הברית של אמריקה. אני מוכן להעביר קו אדום על כל מה שקרה ולפתוח דף חדש. ראית, בראיון שנתתי ליונית לוי נאלצתי אפילו להכחיש את מה שאמרתי עליך, אחרי שהתברר שבטפשותך הימרת על מיט רומני, והעמדת את האינטרסים החיוניים ביותר של מדינתך בסכנה. אני מציע שגם אתה תשכח מה שקרה. אני בקדנציה שניה, אצלי היא האחרונה. אתה כבר בקדנציה שלישית, ואם תמשיך ככה, גם אצלך היא האחרונה. פעם חשבת שאני מנסה להפיל אותך. אני מקווה שאתה כבר מבין שלא. מי שמנסה להפיל אותך, זה אתה בעצמך. אפילו העם שלך הסביר לך בבחירות האחרונות מה הוא חושב עליך ועל דרכך. בוא נקבע יחד מה אנחנו עושים בארבע השנים הקרובות, בוא נכין תכנית.

נתניהו: אני מעריך את הכנות שלך, ברק. בעצם, תרשה לי לא לקרוא לך בשם הזה. הוא מעורר אצלי געגועים לימים הטובים שלי עם אהוד. אדוני הנשיא, אין מי שרוצה יותר ממני לשכוח מה שהיה. אתה חייב להבין, לא הייתה לי ברירה עם רומני. שלדון היה הורג אותי. הוא היה מושקע שם עד הצוואר, מאות מיליונים. תאמין לי, יחסית למה שרצו שאני אעשה בקמפיין הזה בשביל הרפובליקנים, כמעט לא עשיתי כלום. אתה חייב להבין אותי, גם לי יש כאן אילוצים. אתה נשיא ארצות הברית, מה כבר יכולים לעשות לך, אצלנו זה אחרת. מדינה קטנה, נצורה ומוקפת אויבים, וראש הממשלה מבודד ומוקף אנשים שחורשים את רעתו ומתכננים לנשל אותו מכסאו. זה לא קל. בלי אדלסון, התקשורת אצלי כבר הייתה בולעת אותי חי. אבל בוא נחשוב קדימה. חטפתי מכה בבחירות, זה נכון, העם כאן הלך שבי אחרי כל מיני דוגמנים ומגישים שלא הספיקו לסובב ספין אחד בחיים שלהם. אני מבין שאם לא אשתפר לא תהיה לי הזדמנות נוספת. אבל אתה חייב להבין משהו: מבחינתי, הנושא האיראני חשוב יותר מכל. תן לי את איראן, ואני אתן לך את השמש, הירח והכוכבים.