בחייה ציוותה להם את המוות

מרים פרחאת, "אם השאהידים הפלסטינים" שמתה ביום ראשון,  זכתה לתואר בעל  "כבוד והדר", לכאורה  - "אל-ח'נסאא הפלסטינית", ככינויה של  המשוררת בת עומר שחיה ופעלה בתקופה הטרום איסלאמית (המאה השישית לספירה). אל-ח'נסאא המקורית, שהתאסלמה בתקופת הנביא מוחמד, שכלה את ארבעת בניה בקרב אל-קאדיסיה (637 לספירה) שבו היכו המוסלמים את הפרסים. המסורת מספרת כי היא ציוותה עליהם לצאת לקרב, וכשהתבשרה על נפילתם – הגיבה במילים: "השבח לאל שכיבדני במותם". אל ח'נסאא  נחשבה לאם השאהידים הראשונה.

אל-ח'נסאא המוסלמית הפכה לסמל ודוגמא בנרטיב של ארגון החמאס וקרוב לוודאי שגם למרים פרחאת, "אם השאהידים השנייה".  פרחאת, שנקראה גם אום נידאל, הפכה את עצמה ל"מפעל לייצור מחבלים". היא עודדה את בניה לצאת לפיגועים בישראל, ובדומה למודל הקדום שלה – קיבלה את דבר מותם בברכה.

בחודש מארס 2002, במהלך האינתיפאדה השנייה, נחשפה מרים פרחאת לציבור לראשונה בסרטון וידאו מצמרר. היא נראתה משלחת את בנה, מוחמד, לבצע פיגוע בהתנחלות בגוש קטיף, שסיכוייו לשוב ממנו בחיים זעומים. היא נשקה ועודדה אותו להקריב את חייו. אפילו טיפה אחת של  עצב לא ניכרה בפניה, רק חיוך של אשה חדורה באמונה מפחידה שהמוות הוא מחיר נמוך בדרך למטרה.

חמוש בשליחותה של אמו, כמו גם ברובה וברימונים,  חדר מוחמד לישוב עצמונה בגוש קטיף ורצח חמישה נערים, תלמידי מכינה קדם צבאית, טרם שחוסל בידי כוח צה"ל.