במשך שנים אני כותב, משדר ומפרש עד כמה מפגש בין אנשים מסוגל להפיל את חומות השנאה, החשדנות והבורות בין עמים. עם זאת, אני מופתע בכל פעם מחדש. כבר כתבתי כאן, כי כשיצאתי עם משפחתי לחופשה בטורקיה, יומיים לפני ההתנצלות והפיוס בין ירושלים לאנקרה, רבים מחבריי חשבו שיצאתי מדעתי.

יש לי תשובה ניצחת עבורם: תמונה, כמו שאומרים, טובה יותר מאלף מילים. צילמתי אותה בתחנת הרכבל של הר טהטלי, או בשמו השני אולימפוס, ליד אנטליה.

הדבר אירע יום לאחר הידיעה המפתיעה על שיחת הפיוס בין נתניהו ובין ארדואן. באתר התיירות המפורסם התנוססו דגליהן של מדינות שונות. ולמרבה הפתעתי, אחד מהם היה של ישראל. כן, דגל ישראל. שפשפתי עיניי כלא מאמין. איך הם הספיקו? עדיין לא עברה יממה מאז נערכה שיחת הטלפון, וכבר מתנוסס לו דגל ישראל בגאווה בין שורת הדגלים. בינינו, אני מכיר את טורקיה היטב, ויודע שהדברים לא עובדים כאן כל כך מהר. וגם אם כן, תהיתי, כיצד הצליחו הטורקים למחוק בין יום את מה שלי, כישראלי, היה נראה כזעם ואיבה בלתי מחיקים. בזכרוני עלו התקריות השונות שאירעו בשנים האחרונות, אשר הביאו את היחסים בין שתי הידידות לשעבר לשפל המדרגה. לכן, כששאלתי את מוכרת הכרטיסים באתר מתי הספיקו להניף את הדגל הכחול לבן, הופתעתי בשנית כשזו ענתה לי שהוא מעולם לא הוסר. הוא מתנוסס כאן כבר שנים מאז הוקם הרכבל.

ואם לא די בכך, הדגל הישראלי מונף בצמוד לדגל האיראני (משמאלו בתמונה) ובמרחק שני דגלים מזה של הליגה הערבית.