רבים, ודאי, שפשפו עיניהם כלא מאמינים כשקראו את הכותרת שסיפק לפני מספר ימים העיתון הסעודי א-שארק: העיתון דיווח, כי ראש הלשכה המדינית של החמאס, חאלד משעל, הסמיך את מלך ירדן, עבדאללה, להעביר מסר לנשיא ארה"ב, ברק אובמה, כי חמאס מוכן לעיקרון של שתי מדינות לשני עמים. במילים יותר ברורות, חמאס מסכים לגבולות 67`. הדברים האלה עומדים בסתירה מוחלטת לאידאולוגיה המוצהרת והמוכרת של חמאס, אותה היטיב לבטא משעל עצמו בנאום שנשא לפני כחודשיים ברצועת עזה. באותו נאום היסטורי, שקיים לאחר מבצע עמוד ענן, הכריז משעל בפני ההמון המריע:
"פלסטין הייתה ותישאר ערבית ואסלאמית. לא נכיר בלגיטימיות של הכיבוש ולא נכיר בישראל לעולם, לא משנה כמה זמן זה ייקח. פלסטין היא שלנו - מהים עד הנהר, מצפון ועד דרום".
כאמור, סתירה, אבל רק לכאורה: מי שמתחקה אחר דרך המחשבה של משעל, כמו גם של שאר מנהיגי חמאס, לא יגדיר זאת כך. ההבדלים שבין שתי העמדות לעיל הוא כהבדל שבין חלום למציאות. פלסטין היא ערבית ומוסלמית לתפיסתו של משעל והוא לעולם לא יהיה מסוגל לוותר על הרעיון של פלסטין הגדולה מהים ועד הירדן (מזכיר לכם משהו?). זאת האוטופיה.
במקביל, עם השנים הבינו מנהיגי חמאס, ומשעל במיוחד, כי ללא שתי רגליים (או לפחות אחת) על הקרקע אין לארגון זכות קיום. וזה כולל גם פשרות ומו"מ (עקיף אמנם) עם האויב הציוני. זאת המציאות, והיא חזקה יותר מכל חלום או אמנה. (אמנת חמאס שפורסמה בחודש ספטמבר 1988 הגדירה את גבולות פלסטין כ"אדמת ווקף קדושה" ולפיכך ויתור עליה הוא בבחינת כפירה ובגידה דתית) .
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
