ברוך הבא לישראל, אדוני הנשיא. מוטב מאוחר מאי פעם. אתה מגיע לכאן בפתיחת הקדנציה השנייה שלך, והשלישית של בנימין נתניהו (אם אכן יצליח להרכיב ממשלה). לשניכם, זוהי הקדנציה שתגדיר את מה שעשיתם, מה שהשגתם, מה שהשארתם אחריכם. הצצתי בלוח הזמנים הצפוי של הביקור, אדוני הנשיא, וחשתי אי נוחות. אני משתתף בצערך. ביקור של קברים, אנדרטאות ואתרים קודרים ארגנו לך כאן בארץ הקודש. ביקור סגפני, נטול השראה ואור שמש. זה לא אתה, זה אנחנו. כך אנחנו מקבלים את כולם כאן, מחתימים אותם ביד ושם, מסמנים וי בהר הרצל, מגילות גנוזות, אש התמיד. סבלו של העם היהודי אלפיים שנה בגלות מוטל בבת אחת על כתפיו השחוחות מנטל של האורח הנכבד. זה תמיד נגמר בתחושה כבדה של מועקה בלב, רגשות אשמה ויסורי מצפון, ונשימת רווחה עמוקה במטוס, בדרך הביתה. ברוך שפטרני מהמקום הקשה הזה.

אם הייתי אתה, הנשיא אובמה, הייתי מאתחל את הביקור מחדש. הייתי הופך אותו מביקור ירושלמי חשוך, לביקור תל אביבי מואר. מביקור של התקפדות, חששות וחשדנות, לביקור של תקווה, נאורות ואופטימיות. פתח את מדריך "לונלי פלאנט", או כל מדריך תיירותי אחר, דלג לערך "תל אביב", ותבין על מה אני מדבר. נדב איל קרא לך כאן לא מזמן לבוא לכיכר רבין. זה יהיה מדהים אם תבוא. אני מצטרף לנדב איל, ולדף הפייסבוק שנפתח באותה כותרת. אנחנו צמאים לקצת חום ואהבה, אדוני הנשיא, אנחנו רוצים שתדבר איתנו, שתסתכל לנו בעיניים, שתקשיב לנו. אנחנו כל כך רוצים להאמין לך, לבטוח בך, לתת לך יד מהוססת, שתוליך אותנו לחוף מבטחים. אתה יכול להרים טלפון לביל קלינטון, ההוא שנתן את נאום חייו בוועידה שלך לא מזמן, ולשאול אותו איך נוצרה אותה מערכת יחסים מופלאה בינו לבינינו. כן, מר אובמה, אתה איש קר יותר, מחושב הרבה יותר, אבל גם אתה יכול לעשות את זה. לפחות לנסות. אם זה לא יצליח, לא קרה כלום. ואם כן? השמיים הם הגבול.

בוא ננסה לסכם את תוצאות הבחירות האחרונות בישראל ביחד: תוצאות שהוכיחו שיש כאן, בישראל, במרכזה של מהומת הדמים המתחוללת בין שרידי המשטרים של המזרח התיכון הבוער, עם נורמלי. בניגוד למה שחשבנו, הישראלים לא איבדו תקווה, עדיין. בניגוד למה שחשבנו, אין רוב ישראלי נגד תהליך השלום. נהפוך הוא. יש רוב ברור בעד. ל-59 המנדטים של גוש המרכז-שמאל צריך להוסיף לפחות 10 מנדטים מתוך הליכוד, שנותנים קרדיט לנאום "בר אילן" של מנהיגם בנימין נתניהו. גם בקרב תומכי ש"ס ויהדות התורה יש לא מעט מנדטים שלא ממש יתאבלו אם ישראל תשרטט לעצמה גבולות קבע סוף סוף, ותפסיק להשקיע חלק ניכר ממשאביה מעבר לגדר ההפרדה.

הישראלים לא מצאו עדיין תחליף לבנימין נתניהו. ראשית, בגלל שכרגע אין. שנית, בגלל שהם, כמוהו, חושדים חשד עמוק בסביבתם הקרובה, וגם הרחוקה. הם מוכנים להתקדם, אבל לאט ובטוח. הם רוצים שלום, אבל לא מוכנים להתפשר על הביטחון שלהם תמורתו. כאן אתה נכנס לתמונה, מר אובמה. אם תדע לשכנע את הישראלים שיש להם על מי לסמוך, שיש להם גב בוושינגטון, כזה שנשאר גם ברגעים הקשים, אז יכול להיות שאפשר עוד לעשות כאן משהו. הישראלים הם אנשים אופטימיים מטבעם, רואים את זה בכל הסקרים והמחקרים. קשה להסביר או להבין איך בתוך כל הדם והאש ותמרות העשן שמעצבים את חיינו, אנחנו עדיין אופטימיים, אבל עובדה. הבחירות האחרונות הוכיחו שיש יותר ישראלים שרוצים לחיות כאן חיים נורמליים, לא לשלוט על עם אחר, לא לשקוע לתוך מלחמת דת, לשמור על ערכים ליברליים נאורים, פתוחים ומקובלים בעולם, מאשר ישראלים שמקדשים את ההתנחלויות ומאמינים בקדושת רגבי עפר וקברים פיקטיביים. הממצאים הללו מעודדים, אבל הם לא יהיו כאן לנצח. הישראלים האופטימיים זקוקים לעידוד, לדחיפה, לזריקת מרץ מוראלית, מהסוג שרק אתה, מנהיג העולם החופשי, יכול לתת להם.