איך יכול להיות שראש ממשלה שקבר את התהליך המדיני קבורת חמור, בנה ביהודה ושומרון עשרות אלפי יחידות דיור ומיקד את קמפיין הבחירות שלו בתובנה שאין עם מי לדבר, מצרף את ציפי לבני לקואליציה שלו לפני כולם, נותן לה תיק בכיר וממנה אותה לאחראית על התהליך המדיני?

בישראל, מתברר, הכול יכול להיות. הכול פוליטי, הכול אישי, הכול מותר כדי לשרוד. שניהם, לבני ונתניהו, סותמים את האף ונכנסים למטבח המשותף כי אין להם ברירה. לנתניהו אין קואליציה. ללבני אין אשראי ציבורי. הוא עם 20 מנדטים (החלק של הליכוד לאחר האיחוד עם "ישראל ביתנו"), היא עם 6. שניהם צריכים קביים כדי להמשיך לדדות. וכשאין ברירה אחרת, כל אחד מהם יהיה הקב של השני. זה לא יספיק, אבל זו התחלה.

לזכותה של לבני צריך להגיד שהלכה באומץ עם האמונות שלה בקמפיין הבחירות, למרות שידעה שאין לסחורה הזו ביקוש רב בישראל. רוב הישראלים רוצים שלום ומוכנים לשלם תמורתו מחיר גבוה, אבל באותו זמן ממש הם לא מאמינים שיש להם פרטנר. הדיבורים על המו"מ ועל שתי המדינות ועל הפלסטינים מעוררים בישראלי הממוצע שעמום. הוא כבר היה בסרט הזה, וגורש ממנו בבושת פנים. למרות הכול, לבני התעקשה. זה הביא לה 6 מנדטים, כי אין יותר, ועכשיו היא נכנסת למוסך הפוליטי כדי לנסות לעבור שיפוצים.

נתניהו עבר חוויה דומה. למזלו, לא התמודד מולו הפעם אף אחד. מועמד סביר בצד השני היה משגר את נתניהו לביתו הפרטי בקיסריה. הוא קיבל אזהרה מהבוחר הישראלי, שנתן לו שוב את המפתחות למכונית אבל הושיב לידו נהג מלווה. נתניהו מבין שהוא במצוקה מול אמריקה, שם נבחר שנוא נפשו ברק אובמה לקדנציה שניה, ומול הקהילייה הבינלאומית כולה, שלא מאמינה למילה מהמילים הרבות שהוא מוציא ללא הרף מפיו. הוא איבד את אהוד ברק, המלבין הרשמי של ממשלתו, ולא עושה רושם שהוא הולך להתחבר עם יאיר לפיד, פוטנציאל הלבנה לכשעצמו. מה שנשאר לו זה לבני. לא הרבה, אבל גם לא מעט. תדמיתה של לבני נסדקה בבית, אבל נותרה אמינה ואיתנה בעולם. באופן מוזר, היא באמת מאמינה בתהליך מדיני, היא באמת חושבת שהכיבוש גורם לישראל יותר נזק מאשר תועלת, והיא ניהלה עם אבו-עלא מו"מ שהיה גם אמיץ וגם מחושב, והכי חשוב, התבסס על אמון הדדי אמיתי.