בחורף שעבר, באחת מהישיבות השבועיות של סיעת הליכוד, ישבו זה לצד זה החברים הוותיקים, השרים דן מרידור ובני בגין, ועקבו, כשהם מכווצים בכסאותיהם, אחר עוד מופע התלהמות נגד בית המשפט העליון, שהובילו חברי הכנסת מהאגף הימני של המפלגה, "יקירי המתנחלים": ציפי חוטובלי, דני דנון וזאב אלקין.

באותם ימים סער הליכוד בשל הוראת בג"ץ לפנות את בתי המאחז הבלתי-חוקי מגרון, שנבנו על קרקע פרטית. אלקין וח"כים נוספים ניסו ליזום חוק עוקף בג"ץ. מולם עמדו מרידור, בגין והשר מיכאל (מיקי) איתן כחומה בצורה, והצליחו לסכל את הכוונה.

"אני מרגיש כמו חייזר", לחש בגין על אזנו של מרידור, שהרגיש בדיוק כמוהו, לא שייך, לא בטרנד, או בלשון הילדים 'לא מקובל'. פחות משנה לאחר מכן, בלילה אחד, ליל תוצאות הפריימריז בליכוד, מצאה עצמה שלישיית השרים הזאת מחוץ לרשימת המפלגה לכנסת. הקבוצות הימניות הקיצוניות שהשתלטו על הליכוד מפנים, רובם תושבי ההתנחלויות, שלחו אותם הביתה, והציבו בראש הרשימה את חוטובלי, דנון ואלקין. לשלישיית אבירי שלטון החוק של הליכוד, שכונו בלעג "הפיינשמייקרים" ("יפי נפש", בעברית צחה) על ידי אביגדור ליברמן - לא היה סיכוי מולם והם חוסלו פוליטית.

באותו לילה הכריז בנימין נתניהו כי למרות שנשלחו הביתה, הוא רוצה את בגין ומרידור לידו, אמירה ממנה השתמע כי ידאג להם לתפקיד שרים בממשלתו. גם אם נתניהו התכוון לכך, הרי שאחרי הבחירות, עם מפלגה מכווצת ומחסור חמור בתפקידי שרים, הסיכוי שזה יקרה – אפסי.