מה שלמדו על בשרם לא מעט שליטים, מנהיגים ואזרחים במדינות ערב במהלך האביב הערבי, עדיין לא הפנימו בישראל. המהפכה העולמית, הענקית, המשנה סדרי עולם, ממשל, תרבות ומידע, המפילה חומות, מוחקת גבולות ומאחדת בין כוחות, היא המהפכה הדיגיטלית. מי שלא מבין שכל המהפכות מסביב הן תוצאה ותולדה של המהפכה הדיגיטלית הגדולה, נידון להיות מופתע, יום יום מחדש, מהשפעותיה. דברים שהתאימו לעולם האתמול, למדיה הישנה, אין להם שום סיכוי להתקיים במדיה החדשה.

אבל כדי לשרוד בעולם הזה לא מספיקים צלחת לוויין ואינטרנט, צריך לפתוח את הראש.

צריך להתעדכן, וקודם כל להבין שאי אפשר יותר לשלוט על זרימת המידע ועוד יותר מכך - אי אפשר לעצור מידע שכבר זלג החוצה. בישראל ניסו השבוע לחשוב במונחים של פעם: כששודר התחקיר על בן זיגייר ברשת ABC האוסטרלית, מישהו עוד האמין שהטלת צו איסור פרסום גורף תצליח לסגור את ישראל הרמטית מפני המידע, משל היינו צפון קוריאה.

תרשו לי, בנקודה זו שבה אנו מדברים על מידע תקף, לחשוף זיכרון ילדות אישי. בכל בוקר, אבי היה מכוון את הרדיו הישן של פעם כדי לשמוע את החדשות האמיתיות. לא החדשות ששודרו בקול ישראל שהיה, ועודנו, נתון לפיקוח ושליטה של המדינה. הכוונה בכך היא שלרשות השידור של ישראל, כמו לתחנות שידור ערביות באזור, יש ממונה מטעם הממשלה האחראי על השידור. נכון , ישראל היא דמוקרטית, וקול ישראל אינו בדיוק שופר השלטון, אבל כשאבי רצה לקבל אינפורמציה אובייקטיבית על המתרחש בעולם, כלומר במזרח התיכון ששליטיו הם אדוני המידע, ואפילו בישראל, הוא לא כיוון את הרדיו לקול קהיר, בגדד או רדיו עמאן, אלא לשידורי BBC בערבית. וכך, בכל בוקר נשמעו בביתנו צלילי הביג בן המוכר ומייד לאחריהם קולו העמוק של שדרן הרדיו הבריטי אומר בערבית צחה "הונא לנדן" – "כאן לונדון". כאילו רוצה לומר: מאזינים יקרים דוברי השפה הערבית מכל העולם, התקבצנו כאן יחד כדי לעקוף את חסימת המידע במדינותיכם. אנחנו מניחים שאם הרדיו שלכם מכוון ל-,BBC אתם רוצים לשמוע את האמת, את כל האמת ורק את האמת, ומיד נספר לכם אותה באמצעות כתבינו הפרוסים בכל העולם. (כאן, אגב, טמון פרדוקס. ה-BBC היא רשת ממלכתית ציבורית, שעליה חל פיקוח של ממשלת בריטניה, אבל יש הבדל, מתברר, בין פיקוח בריטי על השידור הציבורי לשליטה על השידורים במקומות אחדים במזרח התיכון).