הפגנת הפתח בעזה: צעד פיוס או תרגיל עוקץ?

רצועת עזה ידעה מאז ומעולם להפתיע, וגם לעקוץ. גורם ההפתעה, נוטים תושביה לומר בגאווה, טבוע בדי.אן.איי שלה. ואכן , בסוף השבוע האחרון התרחש בעזה אירוע מפתיע, היסטורי אפילו: חודש לאחר מבצע "עמוד ענן" וכתוצאה ישירה של תחושת הניצחון על ישראל, איפשר החמאס לפתח לקיים עצרת בעזה בהשתתפות מאות אלפי תומכים. אכן הפתעה. ומה עם העוקץ? אליו נגיע בהמשך.

לראשונה מאז יוני 2007, אז ביצע חמאס הפיכה ונטל לידיו בכוח את השליטה על רצועת עזה, תוך שהוא מגרש בבושת פנים את כל מנהיגי הפתח, התקבצו כרבע מיליון איש, מכל קצוות הרצועה, לציין 48 שנים ליסוד תנועת הפתח.

אגב, בדיוק כמו לגבינו, גם לגבי הפלסטינים הספרה 48 נושאת משמעות טעונה. נדמה שהאירוע לציון 48 שנים לפתח היה רגע של החזרת עטרה ליושנה, או אם נדייק: השבת הכבוד האבוד לתנועת השחרור הלאומי הפלסטיני אחרי ההשפלה הגדולה – ולא, לא מדובר בנכבה, אלא בגירוש ראשי התנועה מעזה בידי החמאס.

מאז ההפיכה ועד מבצע "עמוד ענן" בנובמבר 2012, חמאס לא אפשר לפעילי הפתח ותומכיו להרים ראש. אסור היה להניף את הדגל הצהוב בשום מקרה ובמקרים מסוימים הספיקה הגיית השם "פתח" כדי לסבך בצרות את מי שביטא אותו. על קיום עצרת תמיכה, ותהה זו אפילו עצרת בת 3 אנשים, אין מה לדבר. כאן כבר מדובר בחתירה תחת אושיות השלטון הבלתי מעורער של תנועת חמאס ברצועת עזה.