בעקרון, יש מלחמה. היא לא רשמית, אבל היא אמיתית. היא נמשכת כבר כמה שנים, בעצימות משתנה, על פי הנסיבות. היא מתקיימת בחזיתות רבות, גלויות וסמויות. הצד הגלוי שלה ניטש כעת בסוריה, שם נלחמים איראן ושלוחיה (אסד, חיזבאללה) בקואליציה מוזרה ששום דבר טוב לא יכול לצמוח ממנה. יש בה סונים בדרגות שונות של קיצוניות, גורמי טרור מבית הג'יהאד ואל-קאעידה, מדינות המערב (בעיקר במימון) ומדינות ערביות "מתונות". ישראל תקועה, כרגיל, באמצע. חזיתות נוספות מתקיימות בין ישראל לאיראן, בין המערב לאיראן, בין ישראל לחיזבאללה ובין ישראל לחמאס. חוץ מזה, מצרים בוערת, ירדן מתנדנדת והמצב הפנימי בלבנון לא מבשר טובות. ברוכים הבאים למזרח התיכון.

עכשיו בואו נניח שהידיעות על פיצוץ אדיר ומסתורי באתר העשרת האורניום התת-קרקעי שבפורדו נכונות. במגבלות הצנזורה הישראלית והמידע הגלוי אין לנו דרך לאמת את זה כרגע. דובר הבית הלבן הכחיש את הידיעות הללו ביום שני [ינואר 28] וכן גם סוכנות סבא''א [ינואר 29]. אבל הידיעות ממשיכות לזרום. אז נניח שלצורך הדיון, היה פיצוץ. הוא לא היה "תאונת עבודה", אלא פיצוץ יזום, פרי עבודה (מדהימה) של המוסד הישראלי או קואליציית אירגוני ביון מערביים (מה שקורה לא מעט בזמן האחרון, בהקשר האיראני). פיצוץ כזה, שאמור להרוס את המתקן הגרעיני האיראני החשוב ביותר, המתקן שעליו הומצא הביטוי "מרחב החסינות", מהווה שינוי אסטרטגי. זוהי עילה להכרזת מלחמה גלויה של ממש. לא באמצעות סוכנים, ולא דרך שליחים. מ-ל-ח-מ-ה. אם איראן תייחס פעולה זו לישראל, היא עלולה להורות לשליחיה השונים במזרח התיכון לפרוק על ישראל את הארסנלים שלה, או לעשות את זה בעצמה, או גם וגם. המצב הזה מזכיר מאוד את המתח ערב השמדת הכור הגרעיני הסורי בדיר א-זור בידי חיל האויר הישראלי. בישראל חששו שאם הדבר יתגלה ויפורסם פומבית, ההשפלה שיספוג אסד תאלץ אותו להגיב, והעסק ייצא מכלל שליטה עד כדי מלחמה כוללת. דוברים ישראלים דיברו אז על "מיס-קלקולציה" (שיקול מוטעה) שתדרדר את האיזור, וזו הסיבה שצה"ל כולו עלה להתאמן ברמת הגולן באותם ימים, בעוד ההנהגה המדינית והצבאית של ישראל ירדה לבונקר, והתעלמה מהיעלמותו של הכור כדי לאפשר לאסד להתעלם גם כן.