החלטתו של ראש הממשלה נתניהו להקדים את הבחירות מנובמבר לינואר 2013, הותירה ליריביו הפוליטיים זמן קצר ביותר בכדי להציב בפני הבוחרים אלטרנטיבה ראויה - אך גם אותו הם בזבזו.
לא אחת נכתב, כולל באתר זה, כיצד מנהיגי גוש המרכז-שמאל ניהלו קרבות אגו, במקום להתאחד ולהפוך לאחר הבחירות למפלגה הגדולה בכנסת, בתקווה שתהיה גם גדולה מסכום חלקיה. אך גם אם שילוב כוחות בין שלי יחימוביץ' (עבודה), ציפי לבני (התנועה) ויאיר לפיד (יש עתיד) - בסוף השבוע בצבצה לפתע האפשרות שהשלושה יקימו גוש חוסם להפלת נתניהו - היה מיטיב במעט את מצב הגוש כולו מול הימין, עדיין לא מדובר בשינוי דרמטי.
הבעיה המרכזית של מפלגות המרכז-שמאל אינה נעוצה בחוסר יכולתם/רצונם של המנהיגים להתאחד תחת קורת גג אחת. כפי שמלמדים הסקרים האחרונים, איחוד בין מפלגות, דוגמת זה שבין הליכוד לישראל ביתנו, אינו משפיע כמעט על מאזן הכוחות בין שני הגושים.
וכאן טמון, לדעתי, המחדל הגדול של גוש המרכז-שמאל: בנטייה לחפש מטבעות מתחת לאותם פנסים מוכרים במרכז, אחרי שכולם כבר חיפשו שם. כדי למצוא את שובר השוויון, עליו ללכת למקומות הנשכחים, שבהם מאגר קולות לא מנוצל, שיכול להביא לשינוי של ממש במאזן הבין-גושי. בשבוע שעבר כתבתי באתר זה על השינויים במאזן הדמוגרפי בישראל, שגורמים באופן בלתי-נמנע להתחזקות הימין. בהמשך ישיר לכך, ההצעה שלי למנהיגי המרכז-שמאל היא אחת: צאו לשטח - חפשו את מאגר המצביעים החסר שלכם בקרב מגזרי המיעוטים והאוכלוסיות המוחלשות. לכו אל הערבים, אל האתיופים, אל הבדואים, אל הפריפריה, אל הנשים (ולכך נתייחס בהמשך), אל כל אותם אנשים שהחברה הפכה לשקופים, ותעשו שם את עבודת השטח. זה הצ'אנס היחיד שלכם (ודרך אגב, אם במקרה תגיעו לשלטון – אל תשכחו לגמול להם).
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
