יש לאזרחי ישראל זכות להיווכח אחת לתמיד מה מסתתר מאחורי מסכת השלום של בנימין נתניהו. ויש רק אשה אחת שיכולה לחשוף אחת ולתמיד את פניו האמיתיות – קוראים לה ציפי לבני.

אין בישראל פרשן פוליטי אחד שמעריך שב-23 בינואר, למחרת הבחירות לכנסת, ייאלץ נתניהו להתחיל לארוז את חפציו בלשכת ראש הממשלה. השאלה הגדולה של הבחירות הללו היא מי יהיו אלה שיישבו יחד עם שרי הליכוד-ביתנו סביב שולחן הממשלה. המועמדות הראשונות לכך הן אותן מפלגות המכונות "השותפות הטבעיות" (האיחוד הלאומי/ הבית היהודי והמפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה). נתניהו, מן הסתם, לא יסתפק בכך. תקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה (99-96) לימדה אותו שכדי לנהל מדיניות של זאב (בנימין בגין) צריך לעטות עור של כבש. בקדנציה הנוכחית היה זה אהוד ברק שסיפק לנתניהו את העור, בצירוף תעודה של כבש כשר למהדרין.

לאחר שברק ריסק את העבודה, פירק את המפלגה שפיצל ממנה, ופרש מהחיים הפוליטיים, יזדקק נתניהו לכבש חדש. יש לצפות שהוא יציע את המשרה הפנויה למפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ, ו/או לתנועה בראשות ציפי לבני ו/או ליש עתיד בראשות יאיר לפיד. אם קדימה תחצה את אחוז החסימה, יזכה מן הסתם גם שאול מופז להצעה נדיבה.

יש להניח שידו המושטת של נתניהו לא תידחה על-ידם: בצמרת העבודה כבר החלו לחלק את עור הדוב; לפיד, מצידו, מיהר להסביר שהוא לא הצטרף לפוליטיקה כדי לשבת באופוזיציה. לא מזמן הראה מופז שאין לו בעיה לשבת ליד שולחן הממשלה בין נתניהו לאביגדור ליברמן.