גוש השמאל-מרכז מציג: כניעה בלי קרב
לראשונה בתולדות הפוליטיקה הישראלית, לא הוצבה לקראת הבחירות אלטרנטיבה ממשית לראש הממשלה. מזל מועלם מנתחת את השאלה מדוע הפקירו מפלגות השמאל מרכז את הזירה לנתניהו.
היום זה נשמע מצחיק, אבל רק לפני מספר שבועות נתניהו עוד היה נתון בעיצומה של התלבטות האם להקדים את הבחירות, כשהחשש הגדול שלו היה מפני איחוד בין מפלגות המרכז-שמאל. נתניהו היה ממש מסוייט מהתסריט שבו הגוש הנגדי מתאחד לרשימה אחת, גדולה יותר מהליכוד, שעשויה לזכות בשל כך במנדט להרכיב את הממשלה הבאה.
רק מי שחווה על בשרו את הכואבת שבתבוסות – היה זה ב-1999 לאהוד ברק, לאחר שכל הכוחות במרכז-שמאל חברו נגד נתניהו ברגע האחרון לפני הקלפי, והצליחו להפילו - יכול להבין את חששו מפני איחוד כוחות כזה.
האפשרות לריצה משותפת של ציפי לבני, שאול מופז, שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד, ואולי של כוחות נוספים מבחוץ כמו אהוד אולמרט, הדירה שינה מעיני ראש הממשלה.
לבסוף בחר נתניהו להודיע על הקדמת הבחירות, אבל רק אחרי שסיכם עם ליברמן על איחוד עם הליכוד, וכבר קיים פגישת עבודה ראשונה בניו יורק עם מנהיג ישראל-ביתנו ועם היועץ האמריקני ארתור פינקלשטיין שהתווה עבורם את אסטרטגיית הקמפיין. וכך, מתוך הפחד מפני איחוד השמאל, נולדה הליכוד-ביתנו. נשמע מצחיק, נכון?
