40 שנה לשלום עם מצרים: כשלמנהיגים היה אומץ ולישראלים תקווה
סאדאת נרצח, בגין שקע בבוץ של לבנון, אך השלום עם מצרים נשמר כבר ארבעה עשורים. קר, אבל קיים. בסוף שנות ה-70' טענו מתנגדיו שאסור להאמין לערבים, שנסיגה מסיני תביא אסון ודם רב יישפך. היום אותן טענות משמשות את מתנגדי תהליך מדיני עם הפלסטינים.
השבוע לפני ארבעים שנה [26 במארס 1979], על מדשאות הבית הלבן, חתמו נשיא מצרים אנוואר סאדאת, ראש הממשלה מנחם בגין ונשיא ארה"ב ג'ימי קרטר על הסכם שלום היסטורי ששינה את המזרח התיכון. "לא עוד מלחמה, לא עוד שפיכות דמים", אמר בגין בטקס.
כשנה וחצי לפני החתימה [נובמבר 1977] נחת סאדאת בשדה התעופה בן גוריון והיה למנהיג הערבי הראשון שקיים ביקור רשמי בישראל. ארבע שנים בלבד אחרי טראומת מלחמת יום כיפור, הטלוויזיה הישראלית שידרה לישראלים את משק כנפיי ההיסטוריה בצבעי שחור-לבן: סאדאת מבקר ביד ושם, נואם בכנסת בערבית, מתחבק עם מנחם בגין ומדבר איתו על שלום של אמיצים.
מנחם בגין, האיש אשר ערב בחירתו ב-1977 חזו שיביא מלחמה נוספת על ישראל, הרעים בפאתוס "המלחמה היא נמנעת, השלום הוא בלתי נמנע".
מאז זרמו הרבה מים בנילוס, בירקון ובנחל הירדן. סאדאת נרצח [1981], בגין שקע בבוץ של לבנון שהוריד אותו שאולה, אך השלום נשמר. קר, אבל קיים. בדיוק השבוע, כשמציינים ארבעה עשורים להסכם השלום, פעלו בכירי המודיעין המצרי למנוע עוד מלחמה בין ישראל לחמאס בעזה. למעשה למצרים תפקיד מפתח בהרגעת המזרח התיכון. בין שתי המדינות, ישראל ומצרים, מתקיים בשנים האחרונות שיתוף פעולה ביטחוני הדוק, יחיד במינו, במרחבי סיני נגד ארגוני ג'יהאד, וחילופי מידע מודיעיני במאבק האזורי נגד האויבת המשותפת, איראן. ראשי המודיעין של מצרים מבקרים בישראל ובמקביל ראשי השב"כ המוסד מתארחים בארץ הנילוס ודנים בנושאים ביטחוניים.
