התקרית החמורה שאירעה בין כוח מיוחד של צה"ל לבין חמאס, בעומק רצועת עזה, ביום ראשון לפני כמעט שבועיים [11 בנובמבר], לא באמת הסתיימה. את קרב היריות שכמעט הפך למלחמה, החליפה מלחמה דיגיטלית וקרב מוחות שהגיעו ביום חמישי האחרון [22 בנובמבר] לשיאי אבסורד: חמאס השקיע מאמץ איסופי אדיר ופרסם את תמונותיהם של הלוחמים הישראלים שהשתתפו, לדבריו, באותו מבצע ישראלי חשאי.

הצנזורה הצבאית בישראל, בצעד חסר תקדים בפני עצמו, הודיעה כי היא מבקשת מכלי התקשורת הישראלים ומהציבור הישראלי שלא לשתף את התמונות שפרסם חמאס, לא להגיב עליהן ברשת ולא להפיץ אותן, כדי לא לסייע לחמאס לאסוף מידע רגיש שיכול לפגוע בביטחון הלאומי הישראלי. בזמן שבו נכתבים הדברים הללו, הציבור הישראלי מגלה בגרות מפתיעה והבאזז ברשת סביב הפרסום של חמאס אינו מייצר את התגובה שתוכננה על ידי יחיא סינוואר ואנשיו.

חמאס וישראל נמצאים במלחמה מתמשכת. הארגון אינו מכיר בישראל ואמנת חמאס קוראת להשמדתה של ישראל ומחיקתה מעל המפה; גם בישראל לא מכירים בחמאס ומשתדלים לא לקיים איתו מגע ישיר כלשהו. כל הנתונים הללו שייכים לעולם הישן. בעולם החדש יש לגדודי עז א-דין אל קסאם של חמאס ערוץ טלגרם בעברית, חשבון טוויטר בעברית ואפילו קו טלפוני חם דוגמת ה"מלשינון" של מס ההכנסה הישראלי, אליו אמורים ישראלים להתקשר בעילום שם ולמסור מידע. חמאס יורה רקטות על תחנת הכוח הישראלית שמספקת לו חשמל ומממן מערכת טרור מסועפת ומורכבת במיליוני דולרים שמגיעים אליו במזומן במשאיות משוריינות בחסות ישראל. עולם משוגע.

עכשיו מנסה חמאס לעשות לישראל "מעשה דאחי חלפן". ישראל נושאת איתה טראומה מחיסולו, בינואר 2010, של בכיר חמאס מחמוד אל-מבחוח בדובאי. שלטונות דובאי, בראשותו של מפקד המשטרה חלפן, איתרו באמצעות מערכות מעקב דיגיטליות וטכנולוגיית מצלמות אבטחה (שפותחה בישראל) את החוליה בת ה-11 מחסלים, שלדבריהם השתייכה למוסד וביצעה את החיסול. במשך ימים הביך חלפן את ישראל (שמעולם לא הודתה בביצוע הפעולה) כשפרסם עוד ועוד תמונות של סוכני "כידון", חוליית החיסול המיתולוגית של המוסד, והעמיד את ישראל באור מגוחך.