סערת גבאי: השמאל הישראלי בורטיגו
הצהרותיו האחרונות של אבי גבאי הלקוחות מעולם המושגים הפוליטי של הימין והתפטרותה של זהבה גלאון מהכנסת, הם ביטוי למשבר עמוק בשמאל וניסיון להשיב לו רלוונטיות. הפוטנציאל להיחלצות מהמשבר טמון בעדכון אידאולוגי.
הצהרותיו "הימניות" האחרונות של יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי, כמו גם התפטרותה מהכנסת של יו"ר מרצ זהבה גלאון [18 באוקטובר], הם ביטוי למשבר העמוק ביותר בתולדות השמאל ההיסטורי.
לכאורה, אין קשר בין שני האירועים הפוליטיים, שהתרחשו בשתי מפלגות השמאל הציוניות היחידות בסמיכות זמנים, אולם בפועל הם מצביעים על בלבול וניסיון להיחלץ מחוסר הרלוונטיות המתמשך מבחינת הציבור הישראלי.
גבאי אינו רק דמות חדשה בפוליטיקה אלא גם בשמאל. הוא גדל בבית של ליכודניקים, ורק לפני כשנה [2016] החליט להצטרף למפלגת העבודה במטרה להיבחר לראשותה, כפלטפורמה להתמודדות על ראשות הממשלה. תפיסת העולם שלו אינה רומנטית אלא אינסטרומנטלית-עסקית, ולכן הוא אינו מאוהב או קשור לרעיונות השמאל הכלכלי או המדיני. הוא בוודאי אינו רואה בהסכמי אוסלו דבר קדוש.
