האם הטרור הפלסטיני הוא גזרה משמיים?
בניגוד לטענת נתניהו כי לחיות עם הטרור הוא דבר שנגזר עלינו, המשנה לראש המוסד לשעבר, רם בן ברק, מסביר כי התקפות הטרור הן המחיר שישראל משלמת על ההתעקשות שלה לשבת בתוך אוכלוסייה עויינת.
במהלך האינתיפאדה השנייה [2000-2005] כתבו הפזמונאי יעקב גלעד (מילים) והזמר יהודה פוליקר (לחן) שיר שהוא המנון עצוב על חיי השגרה של הישראלים, שחוו טרור של מחבלים מתאבדים. מילות השיר "איך קוראים לאהבה שלי" נגעו בנימי הנפש של מי שחששו להיות קורבן הפיגוע הבא. "מי הבא בתור ומי בתור הבא", שר פוליקר על מציאות עגומה ומדממת שנמשכה כחמש שנים.
עשור וחצי חלפו. נדמה שאינתיפאדת היחידים או הזוגות או הסכינים – חלק מהשמות שהצמידו לגל הטרור האחרון, החזירה את תחושת אי הביטחון של הישראלים. ובכל פעם שנדמה שהגל דועך, באה עוד סדרה של פיגועים אשר מוכיחה שאין מדובר בגל טרור בר חלוף.
בשבוע שעבר [1 ביולי] נרצח הרב מיכאל מרק בפיגוע ירי. יום קודם נרצחה בשנתה בביתה שבקריית ארבע הנערה הלל יפה אריאל. כשלושה שבועות לפני כן [8 ביוני] ביצעו שני תושבי מחנה הפליטים יטא בחברון את פיגוע הירי שבו נרצחו ארבעה ישראלים עת סעדו במתחם הקניות והבילויים שרונה בתל אביב.
בנוסף לפיגועים הללו, בשבועות האחרונים [יוני-יולי 2016] בוצעו פיגועים וניסיונות פיגועים במקומות שונים בארץ – למשל בנתניה, בדרום הר חברון, באריאל, בגוש עציון.
