למה חשובה סגירת המעגל של נפגעי השואה מצפון אפריקה
החלטה אחת של שר האוצר משה כחלון בדצמבר 2015, לפיה יוצאי אלג'יריה, מרוקו ועיראק שנרדפו בימי השלטון הנאצי זכאים לקבל מענק כספי חד פעמי, שמה קץ לשנים של של מידור ושל התכחשות. הסכום אמנם קטן, אבל עצם ההחלטה מכניסה סופית את יוצאי מדינות ערב לאתוס השואה והגבורה.
בדצמבר 2015 החליט שר האוצר משה כחלון, כי גם יוצאי אלג'יריה, מרוקו ועיראק שסבלו מרדיפות בתקופת השואה יהיו זכאים למענק כספי ולפטור מלא ברכישת תרופות. החלטה זו של כחלון, אף שלא זכתה לתהודה תקשורתית גדולה, היא בעלת משמעות חברתית עמוקה, משום שהיא מכניסה אל מעגל נפגעי הנאצים קבוצות נוספות – נפגעים מקרב יהודי ערב, שעד לשנים האחרונות נדחקו לשוליים בהקשר הזה, ונאבקו כדי לקבל הכרה מהמדינה בשל כך.
המענק החד פעמי בגובה 3,600 שקלים אמנם אינו גבוה, אך הוא מעניק לאותה קבוצה, שמודרה עד כה מזכרון השואה הקולקטיבי את המקום שנלקח ממנה: היותה חלק משואת יהודי אירופה.
דווקא בהחלטה השולית לכאורה, הצליח כחלון לממש מהלך שמבטא תפיסת עולם חברתית. סביר להניח שהעובדה כי שר האוצר הינו בן לעולים מלוב -קהילה שנפגעה קשות מהכיבוש הנאצי במדינה – השפיעה על קבלת ההחלטה. כחלון הסביר בהחלטתו, שגם מי שלא נפגע באופן ישיר מהשלטון הנאצי, אך הושפע מהדי השנאה "נמצא בעינינו זכאי לסיוע". הוא ביקש לציין שהוא רואה בכך כבוד להיות זה שמתקן "עוול היסטורי עבור החברה ועבור בוגריה בפרט". את ההחלטה קיבל כחלון ביחד עם סגנו, ח"כ איציק כהן מש"ס, בן ליוצאי מרוקו.
על פי נתוני המשרד לשוויון חברתי, מאז פרסום דבר התקנה פנו למוקדי הסיוע כאלף מיוצאי אלג'יריה, מרוקו ועיראק (נפגעי הפרהוד). המספרים אינם גדולים, שכן רבים מבני הקהילות הללו שחיו באותן שנים כבר אינם בין החיים.
