לגברים הטורקים יש זיקה עמוקה למחרוזות. בתסביח - או מחרוזת התפילה - משתמשים גברים מכל תחומי החיים בטורקיה, והוא הפך למעין אביזר חיוני ונושא לדיונים ארוכים וסוערים. התסביח יכול לשמש גם נושא קליל לפתוח בו את השיחה בבתי-הקפה ובמועדונים היוקרתיים של טורקיה, הנשלטים ברובם בידי גברים. למרות העניין הגובר של נשים בתסביח, נותרה מחרוזת התפילה מעוזם הבלעדי כמעט של הגברים. האומנים, המעצבים, המוכרים והלקוחות, כמעט כולם גברים. בקהילות רבות בטורקיה, התסביח נחשב לסמל של גבריות חזקה.

כאישה, הניסיון להשתלב בזירה הגברית הזו ולשוחח על תסביח עם הגברים הטורקים היווה מסע מרתק. יש המאמינים שאפשר ללמוד על מעמדו החברתי, על העדפותיו ואפילו על אישיותו של אדם מהתסביח שלו, ומהאופן שבו הוא ממולל את החרוזים.

בפעם הראשונה שנכנסתי לחנות תסביח, בבזאר הגדול והמפורסם של איסטנבול, שאל אותי החנווני בגיל העמידה בקול אדיש: "למי את קונה את התסביח?" עוד לפני שהספקתי לענות, הוסיף ואמר: "אם זה בשביל החבר שלך, אל תוציאי הרבה כסף; אבל אם זה לאבא או לדוד, אני יכול להראות לך כמה פריטים איכותיים במיוחד." מוסטפה ביי מוכר מחרוזות תפילה זה 15 שנה, וכך אמר: "נשים צעירות קונות תסביח לחברים שלהן שרוצים לאמץ את המנהג, אבל הם לא ממש מעריכים את ערכו. הם מאבדים את התסביח מהר מאוד, וזה מוביל למריבות בין בני-הזוג."

בבואכם להתיישב בבית-קפה או מסעדה בטורקיה, התבוננו לרגע בגברים שמניחים על השולחן את הטלפון הסלולרי, את חפיסת הסיגריות, את המצית ואת התסביח. אין ספק שתתרשמו מהאהבה ומהקשר העז של הטורקים לתסביח שלהם, שקרוב אליהם לא פחות מהטלפון הסלולרי.