תרבות פוליטית: שיכרון הכוח של רגב ובנט
בקוצר ראייתם, שרת התרבות מירי רגב ושר החינוך נפתלי בנט מתנהלים כאילו להם ורק להם יש מונופול על התרבות הישראלית. אמנם הימין יחבק ויריע, אבל בדיוק בנקודה הזאת יכול להיגרם נזק לחופש הביטוי האמנותי.
שרת התרבות והספורט מירי רגב התכוננה היטב לפגישתה הראשונה עם נציגי מוסדות התרבות בישראל ביום חמישי השבוע [11 ביוני]. רגב, שכבר מיומה הראשון בתפקיד עלתה על מסלול התנגשות עם "האמנים השמאלנים", הגיעה מלווה ביועצים משפטיים ועם מטרה ברורה להראות לחבורת "השמאלנים" מי בעלת הבית החדשה.
יום קודם לכן, עמדה רגב במרכזה של סערה, לאחר שאיימה על השחקן הערבי נורמן עיסא שתשלול את תמיכת המדינה בתיאטרון "אלמינא" שהקים יחד עם אשתו היהודייה – ככל שיתמיד בסירובו להופיע בבקעת הירדן ממניעים פוליטיים.
"הלחץ המופעל עליי גובל בסחיטה", כתב עיסא בעמוד הפייסבוק שלו, והתחנן: "אל תאלצו אותי לנהוג בניגוד למצפוני רק כדי להסיר את האיום הזה".
רגב לא התרגשה מהקריאה הנרגשת ומהסערה התקשורתית שהתלוותה אליה, נהפוך הוא. היא זיהתה הזדמנות להמשיך ולהוכיח לציבור שבחר בה שהיא אינה מתרפסת מול "דיקטטורת השמאל" באמנות. "אני תומכת בחופש הביטוי", היא הודיעה, "אבל משרד התרבות לא צריך לממן מתקציב המדינה קבוצות וארגונים שעושים דה לגיטימציה למדינת ישראל ותומכים בחרמות".
