בסיני מתנהלת מלחמה בין שלטונו של הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי לבין ארגון דאע"ש, שנודע בעבר בכינוי "אנסאר בית אל-מקדס", ומדובר במלחמת חורמה. סיסי יודע שאם לא יצליח להתגבר על גורמי הטרור הסוררים והקטלניים בסיני, זו תחילת הסוף של שלטונו. המצרים ביקשו וקיבלו מישראל אישור להפעיל נשק כבד ולהכניס כלי לחימה שאסור להם להכניס לסיני [בהתאם להסכם השלום], הטרוריסטים מצדם לא מתבטלים וקוטלים עשרות חיילים מצריים בפיגועים קשים. סיסי החליט למחוק את רפיח המצרית כדי לייצר אזור חיץ אטום לגמרי בין עזה לסיני, בית משפט מצרי הכריז השבוע [31 בינואר] על הזרוע הצבאית של חמאס כארגון טרור ונראה שכל זה עוד ימשיך להחמיר בשבועות ובחודשים הקרובים.
המאזן האסטרטגי באזור הוא כזה: ישראל מצפון, עזה בתווך, סיני של מצרים מדרום. עזה נצורה לגמרי מכל הכיוונים, אבל מזויינת עד שיניה ברקטות המאיימות על תל אביב ורוב שטחה של מדינת ישראל. דאע"ש, בינתיים, מקיזה את דמם של המצרים בסיני ולא נראית כמי שעומדת לוותר. כולם נגד כולם, אבל רק העזתים נצורים בסיר לחץ מבעבע שהפיצוצים שלו הולכים וגדלים עם השנים.
"לא הצלחנו להבין", אומר גורם ישראלי צבאי בכיר, "איך יכול להיות שהעזתים לא מואסים בשלטון חמאס. איך הם מוכנים להמשיך לחיות במציאות כזאת". השאלה הזו, שמנוסחת כאן על ידי איש ביטחון ישראלי בכיר שמחובר להוויה הפלסטינית בכלל והעזתית בפרט, משותפת למערכת הביטחון הישראלית כולה. במהלך מבצע "צוק איתן" [יולי-אוגוסט 2014] היו כחצי מיליון אזרחים בעזה פליטים בכפיה שנאלצו לעזוב את בתיהם. עשרות אלפי עזתים איבדו את ביתם, שנחרב במהלך המבצע. בעזה נהרגו כ-2,200 בני אדם במבצע וכ-11,000 נפצעו, מתוכם נשים וילדים, חלק גדול מהם לא יוכל ללכת או לתפקד בכוחות עצמו לעולם.
בנוסף לכל זאת, המשטר של חמאס הוא משטר דיקטטורי, מתנגדי חמאס מושלכים מקומות גבוהות או נורים בברכיהם כדי להשבית אותם לצמיתות. במהלך המבצע, חמאס פיזר בכוח ברוטלי הפגנות ספונטניות שהתארגנו נגדו בעזה. והנה, האבק התפזר, האש פסקה, והעסקים כרגיל. חמאס שולט בעזה שלטון ללא מצרים ואין פוצה פה ומצפצף מולו. איך זה יכול להיות, שואלים בישראל, למה העם לא מואס בשלטון חמאס?
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
