ירושלים – מקום קדוש לכולם
העימות סביב הר הבית, או סביב המתחם הקדוש, הוא עימות סביב חומות פיזיות ומטפוריות - ועד שלא נפיל אותן, השלום במזרח התיכון יישאר בגדר חלום בלבד.
כיצד יש לפעול בנוגע לירושלים? 25 שנה לאחר נפילתה של חומת ברלין, אנו עדים לבנייתן של חומות חדשות באזורנו בניסיון סרק לרסן את הסכסוך בין העמים. מתי נבין סוף סוף כי חומות שנועדו להפריד בין תרבויות ובין עמים רק מחריפות את העדתיות ומרחיבות את הפערים? כמה שנים עוד ימשיכו חומות - מטפוריות ופיזיות - להרעיל את האנושות?
המתיחות הגוברת בעיר העתיקה של ירושלים, שנחשבת מאוחדת אך למעשה מעולם לא הייתה מפולגת יותר, מצטרפת להריסות שהותירו אחריהן המערכות הצבאיות של עשרות השנים האחרונות. אירועים אלה מאפיינים את הסכסוך, שלא זוכה לפתרון לא בחדרי בית משפט של מדינה או של הקהילה הבינלאומית, ואפילו לא בבית המשפט המצפוני של נפשנו. זהו סכסוך שמשתמש בכלים של תוקפנות וכל מטרתו היא להרחיב את הקיטוב בתוך אוכלוסייה המפולגת ממילא. הוא גורם לנו לתהות כמה זמן עוד נאפשר למקומות קדושים לשמש ככלי משחית.
התביעות המנוגדות, שרואות בירושלים את בירתה של ישראל ושל מדינת פלסטין העתידית, משקפות את הצורך בארכיטקטורה חדשה שתוביל לשלום מקיף, כזו שבה המרחב התרבותי מתעלה על שיקולים גיאופוליטיים ומספק תבנית לתקווה.
סיור הליכה בירושלים כמוהו כטיול בין דתות העולם, כקורס מזורז בעליונות אדריכלית, כהיכרות עם המנצחים ועם המפסידים במלחמות.
