לפני כשלושה שבועות [אוקטובר 2014] נפגש משה כחלון עם קבוצת אנשי עסקים בכירים, והציג בפניהם את השקפת עולמו הכלכלית-חברתית. החברים בקבוצה, מנכ"לים וראשי חברות גדולות, נמנים על הצמרת הכלכלית של מדינת ישראל. הם נוהגים לקיים, מעת לעת, מפגש אינטימי ובלתי אמצעי עם אישיות מרכזית בציבוריות הישראלית. מטבע הדברים, כחלון, שחתום על רפורמת הסלולר ונחשב בעל סיכוי טוב להיות כוכב הבחירות הבאות, עורר בפורום הזה סקרנות רבה.

אולם הציפייה ששר התקשורת והרווחה לשעבר יציג בפניהם משנה כלכלית-חברתית סדורה ומהודקת, נתקלה באכזבה מסויימת. לאל-מוניטור נודע כי "ההרצאה" הכלכלית-חברתית שזכו לשמוע מפי כחלון הייתה שטחית ובסיסית למדי, וכך גם הרפורמות עליהן דיבר.

כלל לא בטוח שכחלון צריך להיות מודאג מהרושם החיוור שהשאיר בקרב הצמרת העסקית, שכן הקבוצה הזאת אינה נמנית עם האלקטורט אליו הוא מכוון – זה שמתקשה לגמור את החודש ועשוי לראות בו את המושיע התורן.

מי שכן עוקב בדאגה אחר ההתרחשויות בזירת כחלון הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו – האיש שבגללו עזב כחלון את מפלגת השלטון, מפלגה שעשויה בתרחיש מסוים להיות הנפגעת העיקרית ממנו. לכחלון הליכודניק (לשעבר) המזרחי-חברתי יש פוטנציאל אמיתי לנגוס בקולות הליכוד וש"ס. אלו הן שתי מפלגות ימין בעלות מאפיין עממי מזרחי, המצויות במשבר פנימי עמוק. חלק מתומכיהן עשוי למצוא בית חדש אצל כחלון הפופולרי.