הגיע הזמן לשקול את הסרת הסגר על עזה

מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית של חמאס והאיש המבוקש ביותר על ידי ישראל מאז אמצע שנות ה-90, פרסם השבוע (27 ביולי) קלטת שמע שבה התנה את הפסקת האש בהסרת הסגר על רצועת עזה. כל העימותים הצבאיים בין ישראל לחמאס התנהלו סביב הסוגיה הזאת. חמאס רוצה יותר מכל להביא להסרת הסגר, שמקשה עליו לשלוט ברצועה ולספק את צרכי האוכלוסייה, ומנגד ישראל מסרבת בעקשנות לחזור בה מההחלטה שקיבל ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, ב-15 ביוני 2007.

ההחלטה של אולמרט התקבלה יום אחרי ההפיכה הצבאית של חמאס ברצועה. ראש הממשלה היה בעיצומו של מאבק הישרדות פוליטי לאחר פרסום דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד, שבדקה את כשלי מלחמת לבנון השנייה ב-2006. למחרת הוא היה אמור לצאת לארצות הברית לפגישה עם מזכ"ל האו"ם באן קי מון ונשיא ארה"ב ג'ורג' בוש. לפני יציאתו למסע הורה אולמרט למערכת הביטחון לסגור את כל המעברים לעזה. כדי להימנע מביקורת אמריקאית על "עונש קולקטיבי", הוא הורה להמשיך לספק סיוע הומניטרי.

אפשר להניח שההחלטה המהירה התקבלה בעיקר כדי לבחון את משמעות הפיכתו של חמאס לריבון ברצועה, וללמוד את השלכותיה. שר התשתיות אז, בנימין בן אליעזר, התראיין בגלי צה"ל יומיים אחרי ההפיכה ואמר: "צריך להפסיק את כל הסיוע והעזרה לרצועה. אני עוצר הכל עד שאני מבין מה הולך שם. צריך פשוט להעמיק את הבידול בין עזה ליהודה ושומרון, לסגור אותם טוטאלית. הפתח היחיד שצריך להשאיר זה לכיוון רפיח".

ממשלת אולמרט וממשלת נתניהו שבאה אחריה מעולם לא קיימו דיון רציני ומעמיק עם מערכת הביטחון והמינהל האזרחי על ההחלטה הזאת, שהפכה מפעולה אד-הוק למדיניות אסטרטגית. הנחת העבודה הישראלית הייתה שלחץ כלכלי על רצועת עזה יגרום לתסיסה בקרב תושביה, ויחייב את חמאס לוותר על השלטון כי לא יצליח לדאוג לכלכלתם. היא זכתה לעידוד מאנשי אבו מאזן ברמאללה, שסולקו מעזה באכזריות ובבושת פנים.