למעלה משני עשורים, הכלכלן פרופ' דן בן דוד עוקב בדאגה אחר המדיניות הכלכלית-חברתית של מדינת ישראל, וחוקר את ההשלכות שלה לטווח ארוך. בשש השנים האחרונות, שבהן הוא משמש כמנכ"ל מכון טאוב לחקר המדיניות החברתית, הולכת ומעמיקה אצלו התובנה שהפרויקט הציוני "עלול להיגמר בבכי", וכי "חלון ההזדמנויות שלנו להציל את המדינה מקריסה הולך ומצטמצם, כי אנו מתקרבים אל נקודת האל חזור".

בראיון לאל-מוניטור, פרופ' בן דוד מסביר מדוע הדרך שמדינת ישראל צועדת בה בשנתה ה-66 תוביל אותה בסופו של דבר לקריסת מערכות, מדוע תוכניות כמו אפס אחוז מע"מ על רכישת דירה או רפורמת הסלולר לא יכולות לשנות את המגמה, ומדוע הוא בכל זאת שומר על מידה של אופטימיות: "כי אני לא מאמין שהדור שלי ייתן למדינה שהוריו הקימו ליפול".

אל-מוניטור: איך ייתכן שמדינה בעלת איתנות כלכלית כמו ישראל, אומת הסטארט-אפ, יכולה פשוט לקרוס?

בן דוד: אני עוסק בתחום הכלכלי-חברתי בישראל מתוך תחושה שאנחנו מאבדים את המדינה בין האצבעות, ויש כאן אירוניה: מצד אחד, זוהי באמת מדינת הסטארט-אפ, ובהייטק וברפואה אנו בחזית הידע העולמית. אבל במקביל יש כאן עוד מדינה. למעשה יש לנו שתי מדינות. אנו עוקבים אחר רמת הפריון בישראל, ועל פי הנתונים, הפריון כאן הוא מהנמוכים בעולם המפותח, ויש לכך כמובן השלכות על הצמיחה ורמת החיים. כל מדינות ה-OECD הן מעלינו.