בנימין נתניהו הוא ללא ספק תופעה ייחודית בדברי ימיה של הפוליטיקה הישראלית - במשך שנים הוא בודד בצמרת, ללא יריבים פוליטיים שמאיימים על ההגמוניה שלו בראשות הממשלה. ערב ראש השנה הוא יכול להביט סביבו בסיפוק, רק כדי לגלות שעדיין לא קמו לו מתחרים פוטנציאליים להנהגת המדינה.
כבר למעלה מארבע שנים, מאז בחירות 2009, נתניהו הוא שחקן יחיד במגרש הטוענים לכתר ראש הממשלה. למעשה, הפעם האחרונה שבה היתה התמודדות צמודה בינו לבין מועמד אחר על התפקיד היתה בבחירות ההן מול ציפי לבני [2009], אז יו"ר קדימה, שגרפה 28 מנדטים - מנדט אחד יותר ממנו - אך לא הצליחה להרכיב ממשלה. עם התרסקותה הפוליטית של לבני בא גם הקץ על היותה ההבטחה הגדולה לראשות הממשלה, והיא יצאה מהמשחק.
מאז ועד היום נתניהו נותר ללא יריב משמעותי. אמנם בבחירות האחרונות יו"ר העבודה, ח"כ שלי יחימוביץ', התנהלה כמי שהתמודדה מולו, אך בפועל לא היתה כאן באמת תחרות. יחימוביץ', בניגוד ללבני של 2009, לא נתפסה כמי שקורצה מהחומר של ראשי ממשלה. ללא ניסיון מדיני-ביטחוני, ועם אג'נדה כלכלית חברתית חד-ממדית, הציבור הישראלי לא ראה בה אופציה של ממש.
לעומתה, יאיר לפיד, גיבור הבחירות האחרונות, אפילו לא התיימר להחליף את נתניהו, אלא רמז מראש כי יצטרף לממשלתו. אחרי הבחירות הוא הכריז בראיון בטלוויזיה כי הוא מניח שיהיה ראש ממשלה, אך מאז הספיק להתחרט על האמירה. היחיד בפוליטיקה שיש לו ניסיון מדיני-ביטחוני והיה יכול, לכאורה, לאתגר את מנהיגותו של נתניהו בבחירות האחרונות, היה יו"ר קדימה שאול מופז. אבל כישלונותיו כפוליטיקאי וחוסר ההערכה הציבורית כלפיו הותירו אותו בחוץ.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
