חגיגות יום ההולדת ה-90 של נשיא המדינה, שמעון פרס, החזירו אותי 20 שנה אחורה, אל שיחת הפרידה שקיימתי עמו. סיימתי עשר שנים ככתב המדיני של "הארץ" והתכוננתי לצאת לוושינגטון כראש המשרד של העיתון בארה"ב. ביקשתי מפרס, אז עולל בן 70, לנסח לי במשפט אחד מה הוא מחשיב להישגו הגדול ביותר בכל שנות פעילותו הציבורית. פרס, אז שר החוץ בממשלת רבין השנייה, ירה מיד: "תרמתי לכך שישראל חזקה מספיק כדי לעשות שלום." הבנתי מייד שהחלק הראשון של המשפט התייחס לדימונה, שם, (על פי פרסומים זרים, כמובן) יזם פרס את הקמתו של הכור הגרעיני הישראלי. את משמעות חלקו השני של המשפט - עשיית השלום - הבנתי רק לאחר שבועיים, ב-13 בספטמבר 1993, כאשר צפיתי בו וברבין לוחצים את ידו של מנהיג אש"ף, יאסר ערפאת, על מדשאות הבית הלבן.

כאמור, עשרים שנה חלפו מאז אותה פגישה. היום נראה כי גם "החוזק הישראלי" וגם "עשיית השלום" זה כבר לא מה שהיה פעם. תוכנית הגרעין האיראנית מאיימת לשחוק את מה שמכונה "היתרון האיכותי" של ישראל ולפגוע בביטחונה. גם מצבו של השלום איננו משובב נפש. ועם זאת, החלפתו של הנשיא האיראני מחמוד אחמדינג'אד בחסן רוחאני, והענין הגובר ביוזמת השלום הערבית, פותחים חלון לפרדיגמה חדשה: פירוז גרעיני תמורת שלום כולל. במלים אחרות, להחליף את האיום הישן בתקווה חדשה.

ביוני 2006 גילה פלינט לוורט, מי שהיה האחראי לענייני המזרח התיכון במועצה לביטחון לאומי בשנים הראשונות של ממשל בוש, שארה"ב התעלמה לפחות פעמיים מיוזמות פיוס מצד טהרן. בהרצאה במועצה ליחסי חוץ בניו יורק סיפר לוורט כי באביב 2003, זמן קצר לאחר הפלישה האמריקאית לעיראק, העביר שגריר שווייץ בטהרן לבית הלבן הצעה איראנית לפתוח בדיאלוג עם הממשל בסוגיית הגרעין ובד בבד להפסיק את התמיכה בטרור מחוץ לשטחים הפלסטינים הכבושים ואף לאמץ את עקרונות יוזמת השלום של הליגה הערבית (איראן נמנעה בהצבעה על היוזמה שהתקיימה בשנת 2003 בארגון מדינות האיסלאם).

מספר שבועות לפני גילויו של לוורט, הציג רוחאני, אז נציגו של אייתוללה חמינאי במועצה לביטחון לאומי ולפני כן השליח האיראני לשיחות הגרעין עם המערב, הצעה מרחיקת לכת לפיקוח של סבא"א על מתקני הגרעין האיראניים. במאמר בשבועון טיים (מאי 2006) הוא הזהיר מפני מירוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון וציין את "המוסר הכפול" של ארצות הברית, רמז לתמיכתה רבת השנים בסירובה של ישראל לחתום על האמנה לאי הפצת הנשק הגרעיני.