"תראה איזה גן עדן", אומר דניאל אברהם, כשהוא מביט ממרומי הסוויטה שלו בקומה ה-17 של מלון "הילטון", על חוף הים המרהיב של תל-אביב, "תראה איזה חוף, איזה ים, תגיד לי, מה למען השם דפוק כאן, מה לא בסדר אתכם, הישראלים, למה אתם לא מבינים שבאמת אפשר להפוך את המקום הזה לגן עדן?''

דניאל אברהם כבר בן 89. צעיר בשנה אחת ויום אחד ממי שהוא מכנה "אחי הגדול", שמעון פרס. בינתיים, הוא לא מתעייף. מיליארדר אמריקאי יהודי שמקדיש חלק ניכר מהאנרגיה שלו, וגם מהונו, לקידום השלום במזרח התיכון. "מכון דניאל אברהם לשלום במזרח התיכון" חי וקיים. אברהם עדיין מתרוצץ בין בירות האיזור, השבוע הוא היה בירושלים ובתל-אביב וברמאללה, בטרם ישוב לוושינגטון ולפאלם ביץ', שם הוא גר, כמובן על הים. מדי פעם, בגיחות שהוא מבצע לאיזורנו, אני פוגש אותו. סופג מהאנרגיות ומהאופטימיות של האיש הזה, מראיית העולם הרחבה והבהירה שלו, מהניסיון הסיזיפי, האינסופי, להביא לסוף הסכסוך המדמם בין הישראלים לפלסטינים.

אברהם קיים בעשרים השנים האחרונות אין סוף מסעות דילוגים בין מנהיגים באיזור, בדרך כלל מירושלים לרמאללה ובחזרה, אבל גם למקומות אחרים. הוא בן בית אצל שמעון פרס, הייתה לו דלת פתוחה אצל רבין, את נתניהו הוא מגדיר "חבר" (אם כי בשנתיים האחרונות לא נפגשו), אצל אבו-מאזן הוא אוכל ארוחות ערב ארוכות, הוא היה ברוב הבירות במזרח התיכון עשרות פעמים, הוא חרש את האזור הזה הלוך ושוב, שתי וערב, בנסיון למצוא את הנוסחה הגואלת. כשאנו נפגשים, הוא מנסה לשמוע ממני ניתוח על הציבור הישראלי. מה אתם רוצים, מה אתם חושבים עכשיו, ממי אתם פוחדים. השבוע, בתל-אביב, זו הייתה הפעם הראשונה שבה הבחנתי בתחילתו של ויתור. בתוך החיוך של אברהם מבצבץ היום גם תחילת קצהו של תיסכול. "היה יכול להיות כאן כל כך טוב", הוא אומר, "אני פשוט לא מבין אתכם, באמת שלא."

"ישראל היא מעצמה", אומר אברהם, "תראה איזה מדינה בניתם כאן, הכלכלה יציבה, חיל האוויר הטוב בעולם, אתם חזקים, מאומנים, מצויידים ומאורגנים, מקדימים בשנות אור את כל מה שמסביבכם, יש כאן הייטק שמוביל את העולם. מי מאיים עליכם, מי מפחיד אתכם, למען השם? מצרים? ראית מה קורה במצרים? בסוריה? בירדן? הפלסטינים, שנמצאים עדיין תחת כיבוש? ממה אתם מפחדים? זה כאילו", אומר אברהם, "שיבוא איזה בריון, גובה מטר ותשעים, כולו שרירים, בן 30, ויפחד ממני, תרח זקן בן 90. אין לישראל ממה לפחד. ישראל היא מדינה פורחת, חזקה, איתנה, נהנית מגיבוי אינסופי של אמריקה, עם תוצר לאומי לנפש במימדים אירופיים, עם צמיחה, עם חיוניות, ועדיין היא ממשיכה להתנהל כמו איזה עלה נידף, מפוחד, עם המנטליות של 'כל העולם נגדנו' ותיכף ומיד משמידים אותנו. מי ישמיד אתכם? מי יזרוק אתכם לים, למען השם? הסכנה היחידה שמאיימת על ישראל היא הסכנה הדמוגרפית, הסכנה שתמצא את עצמה בעוד עשור או שניים כמדינת כל אזרחיה, עם רוב לא יהודי, ואז יהיה מאוחר מדי להתעשת."