Palestine Pulse

המושלת הפלסטינית הראשונה מגוללת את סיפור מאבקה

p
המחבר
בקצרה
ליילה ראנם, האישה המושלת הפלסטינית הראשונה, משוחחת עם אל-מוניטור על המסע הפוליטי שלה, ומדגישה שהיא חבה את הצלחתה למשפחתה התומכת.

כאשר ליילה ראנם מנסה להסביר את הסוד שעומד מאחורי הצלחתה, היא נותנת קרדיט למשפחתה, ובראש ובראשונה לאביה. משפחה תומכת היא תנאי הכרחי להצלחתן של נשים, היא אומרת לאל-מוניטור. "במשפחה שלנו, אבי תמך בהחלטותינו ותמיד נהג לומר לנו: 'מי שלא טועה לא לומד'".

מסעה של אישה פלסטינית זו עד למינויה כמושלת הראשונה של פלסטין בינואר 2010 לא היה סוגה בשושנים. "התחלתי את לימודי באוניברסיטה חמש שנים לאחר שסיימתי את התיכון כיוון שאחיי נעצרו על-ידי הכיבוש הישראלי", היא מספרת. "ברגע שהעניינים קצת נרגעו במשפחתי ואחד מאחיי השתחרר מהכלא הלכתי לאוניברסיטה. ניהלתי מאבק נגד מחוגי הזמן והצלחתי להשיג תואר ראשון, תואר שני ודוקטורט תוך שמונה וחצי שנים – זמן שיא". היא למדה באוניברסיטת מיניה במצרים וקיבלה דוקטורט בפסיכולוגיה ובייעוץ.

טרם לימודיה באוניברסיטה, ראנם עבדה כמתנדבת בכמה ארגונים ציבוריים וכן בפת"ח, התנועה הפלסטינית המובילה. היא מספרת שמעולם לא הגישה בקשה או ניסתה להיבחר למשרת המושל – זו אינה משרה מהסוג שמגישים אליו מועמדות. "עשייה פוליטית מחייבת מאמץ והלך-רוח מסוים. אני הרגשתי שייכות לאומה ולמוסדותיה והדבר הזה עמד לי לעזר במובן שהנשיא בחר בי לכהן במשרת המושל החשובה".

בנוגע לאחריותה כלפי נשים פלסטיניות, ראנם מאמצת גישה הוליסטית. "יש לי אחריות כאשר מדובר בכל פלסטיני באשר הוא ובטיפול בדאגות ובתחושות של ילדים, נוער, נשים וקשישים". עם זאת, האחריות שלה כלפי נשים כפולה ומכופלת. "אני האישה הראשונה", היא מציינת,  "שמכהנת כמושלת. מחובתי לייצג את האישה הפלסטינית במלואה".

הדמות הציבורית הנשית הבכירה ביותר בפלסטין התקבלה בחום בארצות-הברית בסדרה של הרצאות בפני קהל במקורו מעיר הולדתה דיר דיבוואן ואחרים, בניו-ג'רזי, פילדלפיה ושיקגו.

ראנם מספרת שדמויות המופת שלה הם האנשים העמלים בפלסטין. "המודלים לחיקוי שלי הם אנשים מכל המגזרים שנאחזים בתקווה חרף כאבם". ברמה הבינלאומית, ראנם אומרת ש"האם תרזה היא דמות מופתית בשבילי בשל מסירותה והתמיכה שהעניקה לנזקקים".

להלן הראיון המלא:

אל-מוניטור: מי עודד אותך לעסוק בעבודה ציבורית, שבסופו של דבר הובילה אותך למשרת המושלת?

ראנם: הסביבה שאני מגיעה ממנה הייתה סביבה מאוד תומכת. תמיכת המשפחה מהווה את הגורם החשוב ביותר בהצלחתן של נשים. במשפחתנו, אבי תמך בכל החלטותינו ותמיד נהג לומר לנו: 'מי שלא טועה לא לומד'. אני התחלתי את לימודיי באוניברסיטה חמש שנים אחרי שסיימתי את התיכון כיוון שאחיי נעצרו על-ידי הכיבוש הישראלי. משפחתי התמודדה עם קשיים רבים. זה היה קשה בגלל המחסומים, הכיבוש הצבאי וסגירת האוניברסיטאות. אבל באותה תקופה עסקתי בהתנדבות והייתי פעילה בתנועת הפת"ח. כמו כן הצטרפתי לפעולות ציבוריות, להוראה, וגם לעבודה סוציאלית ולאומית.

ברגע שמצב העניינים קצת נרגע במשפחתי ואחד מאחיי השתחרר מהכלא הלכתי לאוניברסיטה. ניהלתי מאבק  נגד מחוגי הזמן והצלחתי לעשות תואר ראשון, תואר שני ודוקטורט במצרים תוך שמונה וחצי שנים – זמן שיא. התמחיתי בתחומי העבודה הסוציאלית, ייעוץ פסיכולוגי ובריאות הנפש. בבחירות המקומיות עבדתי כמתאמת בין שש מחוזות וזה היה ניסיון נהדר, כיוון שאין כמו עבודת שטח כדי ללטש את אישיותו של הבנאדם.

מילאתי מספר תפקידים במוסדות רבים, בכללם בתחומי ביטחון במוסדות שונים של הרשות הפלסטינית. לא הייתי עובדת מן המניין אבל עבדתי בשירות האומה ומוסדותיה, וזה עזר לנשיא לבחור בי למשרת המושל החשובה.

אל-מוניטור: מי בקרב הקהילה המקומית או הקהילה הערבית הבינלאומית מהווה דמות מופתית עבורך?

ראנם: מבחינתי כל מי שיש לו ניסיון מוצלח ומגלה יוזמה מהווה מודל לחיקוי, החל מהילד הפלסטיני הצעיר שמתקדם בעיקשות במסלולו למרות כל המכשולים, דרך אמו של השאהיד שכואבת את לכתו של בנה וכלה באמו של האסיר אשר סובלת מאוד שעה שהיא ממתינה לביקור בנה או בתה. כל פלסטיני מהווה דמות לחיקוי וכך גם כל אסירה. האיכרה שעומדת בשולי הדרך למכור את תוצרתה כדי לתמוך במשפחתה מהווה מודל לחיקוי, הסטודנט או הסטודנטית, שחרף מצבם הכלכלי, עובדים קשה ובקושי מפרנסים את עצמם כדי להשלים את הלימודים הם גם מודל לחיקוי, והוא הדין בשוטר התנועה שעומד שעות ארוכות בכל מזג אוויר ומשרת את הציבור. המודל לחיקוי שלי הוא בני עמי אשר נאחזים בתקווה חרף הכאב בכל התחומים. ברמה הבינלאומית, האם תרזה היא מודל לחיקוי בשל מסירותה ותמיכתה בנזקקים.

אל-מוניטור: בתפקידך כמושלת, האם את מרגישה אחריות מיוחדת להיות שופר לנשים?

ראנם: יש לי אחריות כאשר אני מדברת על כל פלסטיני באשר הוא, ובטיפול בדאגות ובתחושות של ילדים, נוער, נשים וקשישים. כשמדובר בנשים, האחריות שלי כפולה ומכופלת. אני האישה הראשונה שמכהנת כמושלת. מחובתי לייצג את האישה הפלסטינית במלואה, ולסלול את הדרך לאותן נשים בכל הרמות שיבואו אחרי ושמסוגלות להשיג הישגים מצוינים.

אל-מוניטור: מהן התפיסות המוטעות הרווחות ביותר לגבי נשים במזרח התיכון שבהן נתקלת בעבודתך כראשת עיר? איך את מעמידה את הדברים על דיוקם?

ראנם: המערב תופס את הנשים מהעולם השלישי ככנף שבורה וכקורבנות. אבל כשהם באים לבקר בפלסטין הם יכולים להיווכח במצב במו עיניהם. אנחנו תמיד מתמקדים בנשים כסוגיה ולא כקורבנות. האישה היא שותפה למאבקו של הגבר בתהליך הבניה וקבלת ההחלטות. המכשול שעומד בפניה הוא המכשול שניצב בפני כל פלסטיני – הכיבוש שיושב על צווארנו כאבן ריחיים.

אל-מוניטור: ספרי לנו על האינטראקציה של התושבים עם המושלת הראשונה

ראנם: הפלסטינים מורגלים לראות נשים אקטיביסטיות, מרדניות שמקבלות החלטות. נשים מהוות מופת לגיוס תרומות בכל הרמות. זה לא מוזר להם שאני המושלת, במיוחד כי עבדתי עם אנשים והייתי קרובה אליהם בכל הרמות החברתיות והפרקטיות. ההזדמנות לכהן בתפקיד זה נבעה מהבעת האמון של הנשיא, והיא תישאר בגדר הזדמנות אלא אם כן היא תחזור על עצמה, שכן יש נשים רבות אשר ראויות למלא את התפקיד. מה שמאפיין את האישה הפלסטינית הוא יכולת הנתינה שלה, יציבותה ונאמנותה הפטריוטית.

אל-מוניטור: רמאללה מהווה את המרכז עבור כל הרשויות הפלסטיניות ונודע לה תפקיד חשוב.  מהם הם סדרי העדיפות בתפקידך? האם נוכחותן של מוסדות הנשיא ברמאללה ובאל-בירה מהווה יתרון או חסרון?

ראנם: נוכחותם של גופים מייצגים, מוסד הנשיאות וכל שאר המוסדות במחוז מהווה לחץ כבד על התשתיות ומגדילה את הנטל על כתפי המושל, במיוחד כיוון שרמאללה ואל-בירה משרתות לא רק את תושבי המחוז, וזאת בדומה לשאר המחוזות, אלא שהן גם משמשות כמוקד של כל המחוזות, דבר שיש בו כדי להוות מעמסה נוספת. אולם בסופו של דבר השילוב בין המוסדות הזהים תורם לתפוקות חיוביות.

אל-מוניטור: איך היית מתארת את מערכת היחסים שלך מול גברים בתפקידי מנהיגות שונים?

ראנם: מערכת יחסי העבודה שלי עם גברים בתפקידי מנהיגות יותר משהיא תחרותית היא משלימה אותם. הגבר יכול להיות אבי או אחי, ומשפחתי לא תהיה שלמה ללא אינטגרציה כזו.  האינטראקציה עם רוב הגברים בעמדות מנהיגות היא חיובית, במיוחד לאחר זמן כהונה מסוים והאמונה שיש להם ביכולותיי ובמעשיי.

אל-מוניטור: מהו האתגר הגדול ביותר שניצב בפני המושל של רמאללה ואל-בירה?

ראנם: האתגרים הגדולים ביותר הם ההשלכות של הכיבוש שגוזל את אדמותינו על-ידי ההתנחלויות, חומת האפרטהייד והחדירה היומיומית לשטחינו. האתגר הנוסף הוא הקשיים הכלכליים ומתן שירותים הנובעים מהעובדה שרמאללה מהווה את מרכז הפעילות הפוליטית והכלכלית. אין זה אומר שאנחנו שוכחים את העובדה שבירתנו הנצחית היא ירושלים.

אל-מוניטור: היה והממשלה הפלסטינית תיסוג או תפורק, האם משרת המושל תישאר על כנה?

ראנם: אנחנו מהווים חלק בלתי נפרד מהמוסדות הלאומיים והמושל משמש כנציגו של הנשיא. [תפקידו של] המושל הוא להתמקד במוסדות המדינה הפלסטינית. למושל אין זכות קיום ללא הנשיא – האיש שעומד בראש הפירמידה, בראשות הממשלה, בראש ההישגים של עמנו אשר נלחם בקרבות עילאיים כדי לשמר את כל זאת. הניסיון לקעקע את המאמץ הלאומי נעשה על ידי גורמי הכיבוש וכוחותיו שנכנסים עם טנקים של הצבא הישראלי. כל ניסיון לגמד את המוסדות פוגע בכל הפלסטינים. זהו ניסיון לפגוע בשייכותנו לאדמה ולשורשיה. המושל הוא ענף היוצא מהשורש. הענף אינו יכול להתקיים ללא השורש שלו.

אל-מוניטור: לאחרונה היית בביקור בארצות-הברית. איך את מעריכה את האינטראקציה עם הקהילה הפלסטינית ועם גורמים אמריקניים?

ראנם: הקהילות הפלסטיניות ברחבי העולם עורגות למולדתם, והאינטראקציה שלי איתם הייתה מאוד מיוחדת. קהילות אלה משמשות כשגרירים של הסוגיה הפלסטינית ושל הפלסטינים. מטרת הנסיעה האחרונה שלי הייתה לציין את יום השנה למהפכה הפלסטינית ולא להיפגש עם גורמים אמריקניים. נפגשתי רק עם חבר קונגרס אחד. הפגישה, שהתקיימה במסגרת פעילות שאורגנה  על ידי הקהילה הפלסטינית שם, הייתה לבבית.

אל-מוניטור: יצאת בהצהרה חריפה כנגד נציגת מועצה מפילדלפיה למרות התעקשותה שהיא לא שללה ממך את אות ההוקרה. מדוע פרסמת את ההצהרה?

ראנם: ההצהרה לא הייתה בלשון חריפה – היא הייתה עובדתית. חזרתי על משהו שאמרתי בפגישה איתה. אמרתי שהרגעים היקרים ללבי ביותר הם הרגעים שלי עם האימהות של השאהידים והאסירים, ועל כך חזרתי שוב בהצהרתי. הלחצים שהתקשורת והשדולה הפרו-ישראלית הפעילו על חברת המועצה מאריה קינונס-סאנצ'ז הגיעו לשיא וגרמו לה להסיר מאתר האינטרנט שלה תמונות שבהן היינו מצולמות יחד. מספר עיתונים ציטטו את דבריה והפיצו את הסיפור על פיו היא לא ידעה במה אני עוסקת ושהיא אולי הולכה שולל ושהיא לא ידעה שאני תומכת בשאהידים ושאני גאה באסירים ובמשפחותיהם.

התגובה שלנו נועדה להעמיד את הדברים על דיוקם – ותו לא. לא ענינו לה במכתב רשמי. גם לא קיבלנו ממנו מסר רשמי כלשהו. היה חשוב להדגיש זאת שוב.  זו העובדה ולא מדובר רק תגובה להתנהגותה או להצהרה כזו או אחרת. אנחנו מזמינים את חברת המועצה סאנצ'ז לבקר בפלסטין, לראות במו עיניה את הסבל של עמנו ואת הפרות החוק של הכיבוש, לצלצל בפעמון החירות למען אימהות השאהידים והאסירים אשר סובלים תחת עול הכיבוש, ולאשר את תמיכתה בזכויות אדם.

אל-מוניטור: מה היית רוצה לאחל לדורות הבאים של נשים פלסטיניות?

ראנם: הנשים בפלסטין הן פעילות מאוד. נשים הצליחו להעפיל לתפקידים לא מסורתיים, שהיו נחלת הגברים. באמצעות המודעות שלהן הן תמשכנה את הדרך תוך שותפות עם גברים. נשים תעמודנה תמיד בחוד החנית בכל הרמות. תמיד נזכור שנשים לא היו מגיעות לתפקידים אלה אלמלא הנתינה שלהן ומאבקן מאז תחילת המהפכה, כאשר הן נהרגו, נכלאו, ובו-בזמן היו אימהות, שותפות, פעילות ומורות. בקצרה, האישה הפלסטינית התמודדה וממשיכה להתמודד עם האתגרים הניצבים בפניה.

אל-מוניטור: איזה עצות יש לך לתת לנשים שרוצות להיות מעורבות בעשייה פוליטית וציבורית?

ראנם: נשים פלסטיניות שמעורבות בעשייה ציבורית ופוליטית חייבות לעשות את זה כאילו הן מגישות את מועמדותן למשרה כלשהי. פעילות פוליטית מחייבת מאמץ והלך רוח מסוים. שירות מעין זה מצריך הצטיינות, מחשבה, חינוך, מאבק ויכולת לשמש בכמה תפקידים. נשים פלסטיניות נולדות מתוך רחם של כאב. הן נאבקות כדי להשיג את הבלתי-אפשרי ולא מן הנמנע שהן יהיו בחוד החנית של נשים חלוצות בפרט ושל נשים פלסטיניות לאומיות בכלל.

 

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: women, west bank, ramallah, palestinian authority, palestine, israeli occupation, governor, fatah

דאוד כותאב הוא עיתונאי פלסטיני, פעיל מדיה ובעל טור בפלסטין פולס. בעבר שימש מרצה לעיתונות באוניברסיטת פרינסטון, וכיום הוא המנהל הכללי של Community Media Network, ארגון ללא מטרות רווח המוקדש לקידום התקשורת העצמאית בעולם הערבי. תמצאו אותו בטוויטר: @daoudkuttab

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept