ישראל פולס

הפספוס הגדול של השמאל-מרכז בבחירות 2020

p
המחבר
בקצרה
כחול לבן והעבודה-גשר-מרצ לא השכילו להבין שיש מספר גדול של מצביעים ערבים שמחפשים בית פוליטי שאינו הרשימה המשותפת. הם מעוניינים להשתלב וקוראים להשתלבות, אך נראה שהצד היהודי לא משתף איתם פעולה.

"בית"ר טהורה לעד", זה השלט שהניפו אוהדי בית"ר ירושלים ב-2013 בעקבות כוונת הבעלים דאז, ארקדי גאידמק, לצרף לקבוצה שני שחקנים מוסלמים. בחלוף שבע שנים נראה שהשלט הנ"ל הפך לסיסמת הבחירות הלא מוצהרת של המפלגות הלא ערביות בישראל, אשר הגישו השבוע [15-14 בינואר] את רשימותיהן לכנסת ה-23.

בכחול לבן, הרשימה המתיימרת להחליף את שלטון הליכוד, לא שילבו אף מועמד  ערבי מוסלמי או נוצרי ברשימה, בדומה לשתי מערכות הבחירות האחרונות באפריל ובספטמבר 2019.

הגדילה לעשות העבודה-גשר-מרצ – רשימת השמאל המאוחדת, שדחקה את הח"כ לשעבר עיסאוי פריג' למקום ה-11 שאינו ריאלי לפי סקרים אחרונים, תוך שהיא משליכה לפח את הקריאות על שותפות יהודית-ערבית, כפי שהצהירו בעבר לא מעט יו"ר מרצ ניצן הורוביץ וח"כ תמר זנדברג.

במקביל לכל זה, היינו עדים למאמצים הרבים שהשקיע ראש הממשלה בנימין נתניהו למען שילובו של איתמר בן גביר, שהורשע ב-2007 בתמיכה בארגון טרור והסתה לגזענות, ברשימת ימינה המתגבשת הכוללת את הימין החדש, הבית היהודי והאיחוד הלאומי. בסופו של דבר נפתלי בנט לא נכנע ללחץ שהופעל עליו והציע לליכוד שאם הם כל כך רוצים את בן גביר, שישריינו אותו אצלם.

"מבחינתי מרצ מתה. הבית שאליו נכנסתי לא קיים עוד. אחרי הבחירות נחשב מסלול מחדש לבניית גוף ערבי-יהודי", אמר פריג' השבוע בשיחה עם אל-מוניטור, "לאור זה שאין ייצוג ערבי, היום אין לי את הכלים לשכנע את המצביעים הערבים לצאת ולהצביע לרשימת העבודה-גשר-מרצ".

אין ספק שהורוביץ השכיל להבין שהמותג מרצ כבר לא מספק את הסחורה כמו פעם, כשהמפלגה נאבקת על הישרדותה בכל מערכת בחירות בשנים האחרונות. לכן הוא פעל ללא הרף לריענון השורות וחיבורים חדשים. כך נולד רעיון המחנה הדמוקרטי לקראת בחירות ספטמבר [2019] עם צירופם של סגן הרמטכ"ל לשעבר ח"כ יאיר גולן וח"כ סתיו שפיר שפרשה ממפלגת העבודה (והשבוע הודיעה על פסק זמן מפוליטיקה). אז, העבודה-גשר סירבה להתחבר למרצ, אבל כעת יו"ר העבודה עמיר פרץ הבין שאין מנוס מכך. ריצה בשתי רשימות משמאל לכחול לבן הייתה מסכנת את שתיהן נוכח קרבתן (לפי הסקרים) לאחוז החסימה.

ואחרי הכל נשאלת השאלה, איך הגענו למצב שבמפלגות המרכז-שמאל לא מצאו לנכון לשלב מועמד מהחברה הערבית במקום ריאלי ברשימתן?

"זו הוכחה נחרצת שמפלגות המרכז-שמאל מתחילות לוותר על השותפות הערבית-יהודית, וזו בעיה רצינית. ללא השותפות הזו אנו מרימים ידיים מול גל הגזענות שהולך ומתפשט במדינה. מה שעצוב הוא שהמפלגות הנ"ל מצטרפות לגל זה וכופות את הבידול על האזרחים הערבים שכן מעוניינים בשותפות ובהשתלבות", אמר ח"כ לשעבר זוהיר בהלול (העבודה) בשיחה עם אל-מוניטור.

לדבריו, "מה שקרה בכחול לבן הוא כישלון חרוץ. הם מפלגת מרכז בשם, וימין בהתנהגות. האם זה הגיוני שב-35 המקומות הראשונים ברשימה לא מצאו לנכון לשלב מועמד מהחברה הערבית?"

למי איחוד העבודה-גשר-מרצ מועיל? האמנם השלם יהיה יותר גדול מסך חלקיו? בפוליטיקה הישראלית כבר הוכח שאיחודים לא בהכרח מביאים יותר מנדטים, אולי להוציא את הרשימה המשותפת בבחירות 2015 ובספטמבר 2019. בכל אחת מהן היא קיבלה 13 מנדטים לעומת 10 מנדטים שקיבלו ארבע המפלגות המרכיבות אותה בבחירות אפריל 2019, כשרצו בשתי רשימות נפרדות.

בכנסת היוצאת יש למחנה הדמוקרטי (מרצ) ולעבודה-גשר 11 מנדטים (חמישה ושישה מנדטים בהתאמה), אך לפי סקר חדשות 12 שפורסם השבוע [12 בינואר] האיחוד שווה רק תשעה מנדטים – וכל זה עוד לפני שכחול לבן החלה במסע שתיית המנדטים מרשימת השמאל המאוחדת. אף אחד לא יופתע אם מספר המנדטים של כחול לבן יעלה בהמשך, כשהמצביעים ישתכנעו שאין סכנה לעבודה-גשר-מרצ לצלוח את אחוז החסימה, ויעדיפו להצביע לכחול לבן כדי שזו תקבל יותר מנדטים מהליכוד. סביר להניח שנתניהו ייצא במקביל למסע שתיית מנדטים משלו בצד הימני של המפה הפוליטית.

איך כל ההתפתחויות הנ"ל ישפיעו על הרשימה המשותפת? ספק אם ישפיעו. התחושה בחברה הערבית היא שהרשימה המשותפת הגיעה לתקרת הזכוכית שלה נוכח אי הנגשתה לרחוב הערבי. הרשימה המשותפת הפכה זה מכבר למועדון סגור בכך שהיא מונעת מאנשים רבים בחברה הערבית, המעוניינים להתמודד לכנסת, להשתלב בה ולרוץ במסגרתה. מנגד צריך לזכור שכבר קרו דברים מעולם. זה תלוי במידה רבה בנתניהו – האם ייצא שוב למתקפה נגד הציבור הערבי או שהפיק לקח מניסיון העבר ולא ישחזר את קמפיין המצלמות שחזר אליו כבומרנג.

כאן בעצם הפספוס הגדול של המרכז-שמאל, שטרם השכיל להבין שיש מספר גדול של מצביעים ערבים המחפשים בית פוליטי שאינו הרשימה המשותפת. הם מעוניינים להשתלב וקוראים להשתלבות, אך נראה שהצד היהודי לא משתף איתם פעולה, לפחות בכל הקשור לפוליטיקה ארצית.

השר לשעבר גאלב מג'אדלה (העבודה), שלפי הערכות הצליח בבחירות 2006 להביא יותר מ-40 אלף קולות למפלגת העבודה, אמר השבוע בשיחה עם אל-מוניטור: "יום אחרי הבחירות (הקרובות) צריך להתחיל לבנות את השותפות הערבית-יהודית מחדש בשיטת הריץ'-רץ' כאשר ערבי עומד בראשה. מרצ ומפלגת העבודה כבר פשטו את הרגל והוכיחו שהשותפות הערבית-יהודית אינה עיקרון חשוב מבחינתן. הם חזקים רק בדיבורים. צריך לחשוב על פלטפורמה חדשה בזמן שיותר מ-40% מהאזרחים הערבים לא מעוניינים להצביע למפלגות הערביות הקיימות".

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

עפיף אבו מוך כותב עבור אל-מוניטור. מעבר לכך, אבו מוך הינו הייטקיסט, פובליציסט ואקטיביסט פוליטי וחברתי. בעבר פירסם מאמרים רבים בכלי תקשורת שונים בישראל והשתתף כחבר פאנל בתוכניות רדיו וטלוויזיה כפרשן פוליטי. יוזם אירועי שבתרבות בחברה הערבית ופעיל למען הנכחת החברה הערבית בשיח הציבורי והחדרת הקול הערבי לתקשורת העברית בישראל. טוויטר AfifAbuMuch@

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept