ישראל פולס

שטייניץ והקרב על הגז: אם הייתי מהשמאל היו נושאים אותי על כפיים

p
המחבר
בקצרה
שר האנרגיה יובל שטייניץ החליט להפוך את הקרבות שניהל על הגז הטבעי לספר שיצא לאור בימים אלה, במקביל להתחלת הזרמת הגז למצרים. בראיון מיוחד הוא אומר: קשה לבלוע שאיש ימין חתום על זה, אבל המשמעות היא חיזוק ציר השלום.

לפני כשבועיים [15 בינואר], במסיבת עיתונאים היסטורית בקהיר, ישבו זה לצד זה שר האנרגיה הישראלי יובל שטייניץ ומקבילו המצרי טארק אל מולא והודיעו על התחלת הזרמת גז טבעי מישראל למצרים. היה זה אקורד הסיום של עשור סוער עבור שטייניץ, שהחל ב-2009 כשמונה לשר האוצר והמשיך בגילויים של מאגרי גז עצומים בישראל (תמר ולוויתן). אלו גלגלו את ישראל לשנים ארוכות של מאבקים מטלטלים – חברתיים, סביבתיים וכלכליים – במרכזם עמדו "ברוני הגז", פעילים חברתיים ושטייניץ כשר האוצר [2013-2009] ואחר כך שר האנרגיה [2015 עד היום], שלנלחם בכולם. אלה הפגינו נגדו, הגישו בג"צים ואף איימו בחיסולו הפוליטי.

בערב, כשהמתין בשדה התעופה בקהיר לטיסה חזרה לישראל, הוקרנו על מסכי הטלוויזיה שוב ושוב קטעים ממסיבת העיתונאים. הוא צפה בעצמו לצד השר המצרי, כשדגלי מצרים וישראל מאחוריהם, והרגיש שסגר מעגל. זו הייתה הפעם הראשונה שהציבור המצרי נחשף לשיתוף הפעולה הכלכלי המשמעותי הזה. אל-מולא כינה זאת בהזדמנות אחרת כשיתוף הפעולה הגדול ביותר בין מצרים לישראל מאז נחתם הסכם השלום. שיתוף הפעולה הזה מעניק לישראל לא רק עצמאות אנרגטית בדור הבא, אלא גם עוצמה גיאופוליטית אזורית ומחזק את האינטרסים המשותפים בינה לבין מצרים וירדן, שגם אליה מיוצא הגז.

בתזמון מצוין מבחינתו, יצא לאור השבוע ספרו "הקרב על הגז" (הוצאת ידיעות אחרונות) המתאר עשור של מאבקים. הם החלו ברגע שבו ביקר לראשונה באסדת הגז בלב הים התיכון, בתחילת 2010, כאורחו של טייקון הגז יצחק תשובה, אשר יחד עם חברת נובל אנרג'י האמריקאית אחראי לגילוי מאגרי הגז העצומים תמר ולוויתן. הרגע הפסטורלי הזה, מבחינת שטייניץ, היווה את תחילתה של הרפתקה המסתיימת כעת כאשר ישראל מתחילה לייצא את הגז למצרים וירדן.

"בישראל פחות התייחסו לזה כאירוע גדול", אומר שטייניץ בראיון לאל-מוניטור, "אני מניח שקשה לבלוע שאיש ימין חתום על זה. קשה לפרגן, אבל המשמעות היא חיזוק של ציר השלום. עם מצרים זו רק ההתחלה, כי הכוונה שחלק גדול מהגז ייוצא דרך מצרים גם לאירופה. זה ירחיב את שיתוף הפעולה בין ישראל למצרים. אמר לי עיתונאי שאם הייתי שר אנרגיה מטעם מרצ או העבודה, הארגונים הירוקים ובעקבות זה כל התקשורת היו נושאים אותי על כפיים".

הטענה הזו היא מעניינת כשלעצמה וראויה לבירור נפרד, אך אין ספק שהפיכתה של ישראל ליצואנית גז אזורית היא דרמה כלכלית וגיאופוליטית.

לדברי שטייניץ, ייצוא הגז "יוריד את מחירי החשמל. אבל זה החלק הקטן. מדובר פה בשני דברים ענקיים: הכנסות המדינה ב-30 השנים הקרובות יגדלו בין 100 ל-150 מיליארד דולר, והתרומה למשק היא עוד יותר גדולה כי אתה חוסך את ייבוא האנרגיה".

לשטייניץ חשוב להדגיש כי "מלבד היתרונות הכלכליים והגיאופוליטיים יש לגז גם יתרונות סביבתיים. בזכות הגז אנחנו מורידים את הזיהום במדינת ישראל בצורה דרמטית. כולנו נהיה בריאים יותר. נציל חיים של עשרות אלפי ישראלים בזכות הגז הטבעי".

שטייניץ הוא ד"ר לפילוסופיה. הקריירה הראשונה שלו הייתה באקדמיה. הוא היה מרצה פופולרי בתחום הפילוסופיה של המדע, כתב ספרים והיה פעיל בשלום עכשיו. אחרי הסכמי אוסלו הגיע לתובנות חדשות שהובילו אותו לחצות את הקווים ולהזדהות עם הליכוד. את הקרבות שניהל על הגז הוא החליט להפוך לספר, המתאר באופן נגיש את חוויותיו מאותן שנים שבהן כיהן כשר האוצר והאנרגיה. הספר מעניק הצצה לאחורי הקלעים של האירועים, מצייר פוליטיקאים מכהנים באופן לא מחמיא ומגלה כיצד יועץ אסטרטגי הזהיר אותו מפני "חיסול" הקריירה הפוליטית שלו על ידי טייקוני הגז. זה היה בשיאם של הדיונים בוועדת ששינסקי, שמסקנותיה היו לצמצם באופן ניכר את רווחי חברות הגז. שטייניץ גם מתחשבן עם פוליטיקאים מהשמאל-מרכז שקראו להשאיר את "הגז באדמה" כמו ח"כ מיקי יחימוביץ' מכחול לבן.

אף שזהו סיפור סובייקטיבי הכתוב כמסע אישי, הוא משקף את פניה של תקופה ושל אירועים שעדיין נתונים לוויכוחים מרים. שטייניץ, לשיטת מבקריו, פעל דווקא בניגוד לאינטרסים של הציבור.

"בדיוק להפך", אומר שטייניץ לאל-מוניטור, "המאבק הזה שינה את יחסי הון-שלטון בישראל. בפעם הראשונה הוכח שאם שר האוצר והממשלה כולה בגיבוי של ראש הממשלה רוצים, המדינה יכולה לנצח במאבקים האלה. זה גם חיזוק עצום למעמדה הגיאופוליטי של מדינת ישראל. אנחנו חברים בארגון (פורום הגז של מזרח הים התיכון) שנולד בעקבות פגישה שלי בוושינגטון עם שר האנרגיה המצרי. חברות בו גם קפריסין, איטליה, יוון, ירדן והרשות הפלסטינית. עכשיו צרפת ביקשה להצטרף ויכול להיות שבעתיד יצטרפו עוד מדינות ערביות".

מי שמיהר לגזור קופון על האירוע ההיסטורי ביום שבו החלה הזרמת הגז למצרים הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שצייץ [17 בינואר]: "הפכנו למעצמה אנרגטית. המשמעויות אדירות: מאות מיליארדים שיושקעו בחינוך של הילדים שלנו, בבריאות שלנו, ברווחה של ההורים שלנו, בחיזוק הכלכלה. נאבקתי על המתווה כדי להפוך את ישראל ליצואנית גז בעלת כוח השפעה בעולם...".

נתניהו בדרכו האופיינית העלים את תרומתו של שטייניץ. "ההערה שלי כלפי ביבי, היא שהוא צריך לפרגן יותר", אומר שטייניץ, "אבל אני מודה לו שהוא נתן לי גיבוי ארטילרי בצמתים המרכזיים, בעיקר במתווה הגז. לפרגן תמיד אפשר יותר".

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: נפט וגז

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

אל תחמיצו
אף סיפור
הירשםו לניוזלטר שלנו
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept